על דעות קדומות ושינוי עמדות - על חברות חדשה ועל רגישות

נתינה ובצידה קבלה

 מיכל...

כאשר הודיעו לכיתה שלנו שהשנה אנחנו נעבוד בחקר עם המבוגרים מאוד התרגשתי. אמנם התרגשתי פחות מהאחרים, כי דעתי על המבוגרים הייתה פחות טובה. חשבתי שהם שונים, למרות שניסיתי לשכנע את עצמי שאני חושבת אחרת. בפנים ידעתי שאני לא באמת חושבת כך.

עד שהמפגשים התחילו.

בהתחלה המחנכת שלנו, דליה, חילקה את הכיתה כך שכל זוג ילדים יהיה עם מבוגר. הייתה גם שלישייה אחת. דליה צירפה אותי ואת אלה אל סוניה מ. ישר ידעתי שאני אתחבר אליה. השם שלה נשמע מעניין, משהו מיוחד. מהשם ידעתי שסוניה הגיעה מרוסיה.

ההכנות למפגש הראשון היו רבות. דליה המחנכת אמרה לנו שבמפגש הראשון נבוא אל בית הקשיש ונשיר עם המבוגרים שירים. אבל לא שירים שאנחנו, הדור של ימינו, רגיל לשמוע. שירים ישנים, של פעם. שירים שיכולים לגרום למבוגרים הנאה.

במשך מספר שיעורים המורה לשיר עברי באה אלינו לכיתה ועברנו בכל שיעור על השירים. שרנו אותם שוב ושוב, עד שיום המפגש עם המבוגרים הגיע.

הלכנו אל בית הקשיש, כל הכיתה. בהתחלה קצת חששתי. חששתי שמשהו לא ילך כשורה. שמשהו יקרה והכול ייהרס.

אבל הלך בסדר. שרנו עם המבוגרים במשך כל המפגש. היה יחסית מהנה, למרות שלדעתי היה קצת משעמם. בסוף קיבלנו קוביות גלידה עטופות שוקולד, שלמען האמת היו טעימות. לא חשבתי לפני כן ששומרים כאלו דברים בבית קשיש.

במפגש הבא כל זוג נפגש עם המבוגר שלו. שוב חששתי. פחדתי שסוניה לא כל-כך נחמדה. פחדתי שאני לא אצליח להיקשר אל סוניה, ואז חצי מהמטרה של התכנית של הקשר הרב דורי תלך לפח.

אבל אני ואלה נפגשנו עם סוניה. היא הייתה נחמדה. מאוד נחמדה. למרבה הפתעתי דיברתי איתה כמו שאני מדברת עם חברה חדשה. הצגתי את עצמי, הצגתי את אלה. הסברתי לה מה אנחנו נעשה בתכנית של הקשר הרב דורי. למרבה הפתעתי דיברתי איתה בפתיחות, לא נרתעתי. לא פחדתי. התחושה הזאת שהמבוגרים הם אכן שונים מאתנו החלה להיעלם.

עשינו את המשימה. לימדתי את סוניה להשתמש בעכבר, להקליד במחשב. אלה הייתה פחות שותפה ממני, אבל לא הייתה לי בעיה לדבר עם סוניה ולהסביר לה. ישבתי והסברתי לה עד שהיא הבינה.

במפגשים הספורים שלאחר מכן זה הלך באופן דומה. אהבתי את המפגשים. חיכיתי בסבלנות שבועיים עד שאני אפגש עם סוניה שוב, אלמד אותה שוב. היו מפגשים שהיא הביאה עט ודף ורשמה את מה שהסברתי לה. בחלק מהמפגשים נתתי לה להקליד את המשימות.

במהלך המפגשים הרגשתי כמו חופש. חופש מהמועקה היומיומית של החברה, עם כל העלבונות וההכללות. הרגשתי שאני משתחררת מהחברים שתמיד יש להם מה להגיד על כל אחד. שתמיד יחשבו על מישהו משהו רק בגלל מה שהוא אמר, בלי לחשוב מה הוא ירגיש.

הרגשתי שסוניה היא כמו חבל הצלה מלמטה. אם הייתי באה למפגש עצובה או מצוברחת, הייתי יוצאת מהמפגש עם הרגשה טובה.

המפגשים עם סוניה  גרמו לדעתי על המבוגרים להשתנות. עם כל מפגש הרגשתי יותר ויותר כמה ההרגשה הזאת נדחקת לפינה, מתפוגגת בהדרגה. עד שהיא נעלמה לגמרי.

אבל לצערי לא הספקתי לחוות הרבה מפגשים עם סוניה. פתאום, יום אחד, שיעור אחד לפני המפגש שהיה אמור להיות לנו, כשסוניה לא הגיעה למפגש הקודם, דליה המחנכת הודיעה לי ולאלה משהו שציער אותנו.

סוניה לא תגיע יותר למפגשים. יש לה מחלה והיא נאלצה לעבור ניתוח.

אני ואלה היינו בסוג של שוק. הרגש הראשון שעלה בי, היה עצב. עצב וביאוס.

המחשבה הראשונה שעלתה לי, הייתה: "למה? למה דווקא לה?"

אני צוותי לזוג אחד ואלה לאחר. דרכינו נפרדו. היה לנו קצת קשה להאמין שכל החוויה הזאת שעברנו עם סוניה הסתיימה כל-כך מהר.

בהפסקה שאחרי המפגש עם מבוגרים אחרים אני ואלה ישבנו לכתוב לסוניה מכתב. המכתב הביע את הגעגועים שהתחילו לצמוח לשתינו אליה והעצב והתקווה שהיא תהיה בסדר.

קישטנו את המכתב ומסרנו אותו לדליה, שתמסור אותה למישהו שיעביר את זה לסוניה.

ומאז כל כמה מפגשים אנחנו שואלות את דליה אם סוניה בסדר. ואנחנו מחזיקות בשבילה אצבעות.

בשבילי המפגשים המועטים שהיו לנו עם סוניה הספיקו לממש את כל מה שהפרויקט אמור לעשות. מבחינתי. הדעה שלי לגבי המבוגרים שהם שונים מאתנו ושהם לא כמונו נעלמה והוחלפה בדעה אחרת, שהמבוגרים יכולים להיות בדיוק כמו ילדים, אם רק מכירים אותם קצת יותר מקרוב.

אמנם לא הספקנו ללמד את סוניה יותר מידי דברים על המחשב, אבל הקשר בין סוניה ובין אלה וביני כבר נוצר. מי היה מאמין שבאמת יכול להיווצר קשר בין שתי ילדות לבין מבוגרת, שעד לא מזמן חשבתי שהם כל-כך שונים.

נציגי תוכנית הקשר הרב דורי מאחלים רפואה שלמה לסוניה

התרגשות מתמשכת במצפה הגולן

מילים של התרגשות של דליה - המורה שמובילה את התוכנית השנה במצפה הגולן 

תלמידי כיתה ו'2 מביה"ס מצפה גולן יוצרים קשרים חמים ומרגשים עם דור הסבים והסבתות הדרים בבית הקשיש בבני יהודה. 11 ותיקים, כאשר כל זוג תלמידים "מאמץ" אזרח ותיק.

אחת לשבועיים נערכים המפגשים המרתקים האלו בין הדור הצעיר לדור המבוגר . המפגש מלווה בחיבוק חם ולבבי ובחיוך המצביע על געגוע ורצון לקרבה.

לקראת המפגש  מגיעים התלמידים לבית הקשיש  במטרה ללוותם ולשוחח עמם בדרך עד הגיעם לספרית בית הספר – שם מתקיימים  המפגשים.

על פי בקשתם,  הם לומדים באמצעות הילדים להשתמש במחשב וליישם את הפונקציות הטמונות בו. יש להדגיש ש"תרופות סבתא" הוא המוטיב המלווה את המפגשים . חדוות המפגשים לא נשארה רק על רקע אקדמי אלה גלשה לאירועים סביב חגים:  נפגשנו ליצירה משותפת לקראת חג החנוכה, ואף כל זוג תלמידים הגיש לכל קשיש חנוכייה שהכין  למענו בצירוף ברכה. לקראת פורים השתתפנו  בהכנת אזני המן למשלוח מנות לקשישים שאינם מסוגלים להגיע למועדון.  בנוסף לכך חגגנו עמם את החג, הגענו מחופשים והבאנו שמחה למקום.

בנימה אישית כמנחה של התהליך, 

בראשיתו של התהליך חוויתי אצל התלמידים הסתייגות, חשש וסגירות ואף רתיעה מהמפגשים ומהתקרבות אל הקשישים. הם חששו מהמפגש הראשון  ולא הרגישו נוח לפתוח בשיחה היו נבוכים ומבוישים. במשוב לאחר מכן ספרו בהתרגשות על קשר נעים וחם ההולך ומתרקם. עם הזמן נוצר קשר אישי בין  המבוגרים לילדים המכונים על ידם "הילדים שלי".

התלמידים בהגיעם למועדון מחפשים בעיניים תרות אחר המבוגר "שלהם" והמפגש  נפתח בשאלה לשלומם, הרבה אמפטיה וקרבה. בסוף המפגש לעיתים משחקים במשחקי שולחן והתלמידים מלאי התפעלות מכך שהמבוגרים מנצחים אותם, קולטים מהר את חוקי המשחק או לחילופין, לומדים התלמידים מהמבוגרים משחקים חדשים. מתפתחת הערכה אל המבוגרים המספרים את סיפורם האישי הקשור לסיפורי חגים או לחייהם הצעירים. התלמידים חווים קשרים המתפתחים לקשרים אינטימיים בהם מגלים התלמידים חמלה, דאגה ורצון לעקוב אחר המבוגרים וללוות אותם.

 

חנוכה חנוכה.... מכינים כדים בגולן

במצפה גולן שבבני יהודה ברמת הגולן, תלמידים ומבוגרים קבלו את חג החנוכה בפעילות משותפת.
תלמידים הכינו עם בני זוגם כדים, 

חג שמח לכולם.

באנו חושך לגרש.... במצפה גולן

תלמידים הכינו חנוכיות עבור בני זוגם הותיקים. כל זוג תלמידים הכין עבור המבוגר איתו הם נפגשים. 
את החנוכיות הגישו לותיקים במפגש חנוכה משותף, בהחלט באו "חושך לגרש" בעזרת החנוכיות היצירתיות.

גם בגולן .. תוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר מצפה גולן

ילדי כיתה ו בבית ספר מצפה גולן שביישוב בני יהודה, שמעו אודות התוכנית יחד עם קבוצת הותיקים, ומייד החלו המפגשים המשותפים. בית הספר בתוכנית זו השנה השנייה, בשנה שעברה השתתפה כיתה ה, והכיתה המקבילה לא ותרה, ובכן השנה משתתפת כיתה ו.

"אני ואתה נשנה את העולם"  - בית ספר מצפה- גולן

זהו המסר שמלווה אותך בבית ספר מצפה גולן, שם ביקרתי היום וכמו בכל ביקור, בהנאה רבה.

הפעם הביקור בבית הספר היה מרגש במיוחד, לאור המפגש עם התלמידים.

תלמידי כיתה ה, שמעו על התוכנית. אריאלה וייל אשר מרכזת את פעילויות הותיקים במועצה איזורית גולן, ספרה, שאמנם היא אינה אריאלה מהפייס, אבל יש לה הרבה מה לתת לבית הספר, באמצעות קשר עם האוכלוסייה הבוגרת. היא תיארה את האוכלוסייה, הזכירה שמות של אנשים שהתלמידים מכירים מהיישובים בהם הם גרים, ואף לשני ילדים יש סבתות שעובדות במועדון.

תלמידי הכיתה היו קשובים ומשתתפים פעילים בשיח על דעות קדומות, יכולות של צעירים ומבוגרים, מהות הלמידה בכל גיל ועוד. על פי רמת הדיון, הרגישות של התלמידים והתובנות שלהם, אני מאמינה שאכן חלקם באמת יוכלו "לשנות את העולם".

התלמידים מצפים למפגש עם קבוצת המבוגרים שמבלים במועדון הסמוך לבית הספר שלושה ימים בשבוע.

מפגש פתיחת התוכנית יתקיים ב 15.1.13

אנו מאחלים הצלחה והנאה רבה .