לפעמים, הקשר הרב-דורי יוצר רגעים שעולים על כל דמיון. במפגש הסיום בבית ספר "צמרות" בבאר יעקב, זכיתי להיות עדה לאחד הרגעים המרגשים האלו.
מורה מובילה, רכזת, וסבתא גאה
סיפורה של לאה אספיס, המורה המובילה שלנו, הוא לב הפעילות השנה. לאה, שהייתה בעברה רכזת ומדריכה בתוכנית הקשר הרב-דורי, החליטה השנה לחזור אל המקורות – הפעם בתפקיד המרגש ביותר: סבתא. היא התנדבה להוביל את הקבוצה בבית הספר של נכדתה, כשהן צועדות יחד במסע של תיעוד וחיבור.
השנה קיבלה התוכנית משמעות עמוקה עוד יותר, כאשר הנכדה תעדה את סיפורו של סבה – בעלה המנוח של לאה, שנפטר השנה. יחד עם גיסתה של לאה, השותפות במסע הזה הפכו את התיעוד לאקט של הנצחה חיה, מכבדת ומלאה באהבה. לראות את הנכדה לומדת את סיפורו של הסבא, בתיווך הסבתא לאה, הוא התגלמות החזון של כולנו.
קהילה של ערכים
מנהלת בית הספר, גלית דוזלי, פתחה את האירוע בברכה חמה, כשהיא מוקפת בהורים נרגשים שלא הסתירו את גאוותם בילדיהם. הקשרים שנרקמו בין התלמידים למבוגרים היו עוצמתיים ומרגשים, כשכל אחד מהם נתן וקיבל בתהליך התיעוד.
הטקס היה חגיגה של טעמים וריחות, כשסבים וסבתות מכל קצוות הארץ הביאו ממיטב מאכלי העדות והמשפחה – מזון לנשמה שחיבר בין כולם סביב השולחן.
בשיאו של האירוע, הענקנו לתלמידים פנקסים מיוחדים מתוייגים בשמותיהם, יחד עם תעודות הוקרה, כציון דרך למסע האישי שעברו השנה.
תודה של מנהלת התוכנית
לראות את התלמידים של בית ספר "צמרות" עומדים בוגרים ורגישים, כשהם מחזיקים בידיהם את המורשת המשפחתית, היא התזכורת הטובה ביותר לכך שהקשר הרב-דורי הוא לא רק פרויקט – הוא הדרך שלנו לשמור על השורשים שלנו חיים, פועמים ורלוונטיים מתמיד.
תודה ללאה על המסירות האינסופית, לגלית על הרוח הגבית, ולהורים, לסבים ולסבתות שהפכו את בית הספר לבית של ממש.
תודה לכם, דור העתיד, על שהקשבתם באמת.
רשומות
