לבקרו של יום רביעי כשפני מועדות לבית הספר אפיקי ירדן, הרגשתי את הלב דופק בהתרגשותי.....שנה שלימה אנחנו בתוכנית משותפת ,וטרם נפגשנו פנים אל פנים, זום, טלפונים,ווטסאפ וכל העולם הטכנולוגי, שהיה לנו תחליף לחיבוק ולחום שבפגישה של פנים אל פנים.
כבר בשער עמדו בוגרי כתה ו' וחיכו לסבים ולסבתות, נשאלתי של מי אני סבתא והייתי גאה לענות: "של בועז, אבל הוא עוד צעיר בינתיים אני לומדת מכם מהו קשר בריא בין סבתא לנכד"
בכתה היה ערוך שולחן עמוס כל טוב, והרבה בריאות (ברובו), וילדים נרגשים שהולכים הלוך וחזור לבדוק מי הגיע, והסבים והסבתות שחיכו בהתרגשות למפגש עם הילדים, ועם חבריהם לתוכנית.
פתחנו בארוחת בקר, כדי לחמם אוירה ולהרגיע את הבטן.
בתום הארוחה, המורה המובילה והמחנכת, יעל גלסמן האחת והמיוחדת, שהובילה את התוכנית לאורך כל השנה בנחישות ראויה להערכה, פתחה את המפגש בברכה, והסבר על המפגש. אחד הילדים ניגן על אורגנית, ואני ברכתי , הבאתי דף מלא בדברי הסבר וברכה, אבל לא היה בו צורך, המילים ברחו לי החוצה. דברתי על כך שהתוכנית פועלת בבית הספר, כבר שלוש שנים, שזו כבר מסורת, שאנו מתחילים מהסוף (בפגישה משותפת), כי בתוכנית הזו איך שלא הופכים אותה היא תמיד מגיעה לאותו מקום....לסיפור אישי שמקשר בין הדורות, וברכתי את התלמידים על ההתגייסות שלהם בזמנים כל כך קשים, כדי לתעד את זיכרונות סביהם, הבטחתי להם שהם עוד ישמעו שוב כמה חלקם משמעותי. לסבים אמרתי תודה, תודה על היותם, תודה על שיתוף הפעולה ותודה על כל מה שהם חולקים איתנו.
בהמשך רותי ענברי (אמא של הסופר אסף ענברי) ספרה על כל התהליך שעברה עם נכדתה, ואיך זה התחבר לסבתא רבא ופתח ערוצים נוספים של סיפור חיים, נותרנו ללא מילים. רותי ספרה על מכתבים שהיא אוצרת ושומרת וזאת היתה הזדמנות להציע לה את האתר "אוצרות מכתבים שהם הסטוריה", ולהעשיר עוד מאגר.
מעיין כהן, מנהלת בית הספר ברכה את הילדים והסבים, ואמרה להם שישתו בצמא כל זיכרון כל סיפור, שיחבקו את הקשר הכי חזק שאפשר, וינצלו כל רגע להכיר ולחבק את הסבים.
בהמשך הילדים והסבים התבקשו להסתדר בקבוצות, זוגות כרצונם והמשימה היתה ללמד שיר מהילדות. או סיפור ילדות שלהם מגילאי נכדיהם.
עברתי בין הקבוצות וזה היה מרתק, היה תהליך של הזכרות, בחירה ולימוד.
הילדים הציגו את השירים בפני הכתה וכולנו הצטרפנו, היה שם את השיר "הודי חמודי" עם סיפור מאחוריו, את "מה עושה החלוץ כשהוא בא לקיבוץ", "דור אל דור יביע אומר", שיר בצרפתית, של סבתא שנולדה במרוקו וזכרה שיר מהילדות בצרפתית . וכמובן "ילדי אפיקים אנו ידוע לכולם".....ועוד.
סיימנו בקינוח מעשה ידי הסבתות והילדים ונפגש בעוד שבועיים בסיור בבית התפוצות.
התרגשתי...עד עכשיו.
רשומות
