דווקא בימים אלו, כשקולות המלחמה ברקע, התכנסנו בבית הספר הממ"ד לטקס יום השואה שכולו חיבור, שורשים ותקווה. כמי שמלווה את בית הספר כמדריכה וכמנכ"לית התוכנית, אני זוכה לראות מדי שנה את הקסם שנוצר במפגש הזה, אך השנה היה בכך ערך מוסף של ניצחון הרוח.
הימים האחרונים היו מלאי התלבטויות. בשל המצב הביטחוני והמלחמה המתמשכת, התכנון המקורי היה לקיים את המפגש בזום, אך רק לפני ימים בודדים, עם החזרה לבתי הספר וללימודים, התקבלה ההחלטה: הטקס יתקיים בבית הספר.
המורה המובילה, רות דנינו, לקחה על עצמה את המשימה המורכבת. בלוח זמנים קצר להפליא, היא כתבה, עיבדה והכינה טקס מרגש ומדויק, שהתאים בדיוק לרחשי הלב של התלמידים והמבוגרים כאחד.
הטקס נערך בנוכחות תלמידי בית הספר כולו מכיתות ג'-ו', לצד קבוצת הסבים, הסבתות והתלמידים והתלמידות משתתפי התוכנית השנה. הנושא המרכזי שליווה אותנו היה "ערך המשפחה לאורך הדורות".
בדבריהם בטקס שיתפו המשתתפים בסיפוריהם האישיים הקשורים בשואה. דבריהם על חשיבות המשפחה הדגישו את חשיבות הקשר הרב-דורי כחוסן לאומי. המנהלת אדוה פתחה את הטקס בדברים על חשיבות המעמד ועל עוצמתה של המסורת הבית-ספרית רבת השנים בבית הספר הממ"ד, שרואה בתוכנית הזו חלק בלתי נפרד מזהות המוסד במהלך הטקס התקיימה הדלקת 6 נרות נשמה על ידי זוגות המשתתפים, כל נר ייצג לא רק את העבר, אלא גם את ההבטחה לעתיד.
לראות את התלמידים הצעירים יושבים לצד הסבים והסבתות זו התשובה הטובה ביותר לכל מי שמנסה לערער את קיומנו.
העובדה שהטקס הפך למסורת משמעותית בבית הספר כבר שנים רבות היא לא מקרית. זוהי עבודה חינוכית מאומצת שבונה דור של ילדים המחוברים לשורשים שלהם בלב ובנפש.
תודה ענקית לרות דנינו על הכתיבה וההובלה המקצועית בתנאים לא פשוטים, ולכל משתתפי התוכנית שהגיעו לחזק ולהתחזק. יחד, דור לדור, נמשיך לזכור ולבנות.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה