יום שני, 20 במאי 2019

"זיכרון בסלון" בית ספר אורט גבעת רם, ירושלים

"זיכרון בסלון" בית ספר אורט גבעת רם, ירושלים

מובילה: 
רכזת חברתית מיכל אסרף


בין יום השואה ליום הזכרון, פקדו את הסלון שלי מורים, תלמידים, מפקחות, נשות חינוך ממנח"י, חברים ובני משפחה.
התאספנו כדי לשמוע את זכרונותיה של גב' מתילדה אותה אימצו ה"מחוברים" של המכללה, בניצוחה של אשה יקרה ורבת פעלים, גב' מיכל אסרף.
גב' מתילדה, אשה מרשימה, יפה ואצילית. מבחוץ משדרת אנרגיות טובות, חיוכים, וקסם אישי רב.
מי היה יודע שסיפור כה קשה, סיפור של ילדה בת חמש שנקלעה שלא בטובתה לתוך מלחמה אכזרית, מסתתר עמוק בתוכה?
שכן גב' מתילדה קברה את עברה בנשמתה וסרבה עד אמש לתת לו מבע מילולי.
שאלנו את גב' מתילדה מדוע דווקא עכשיו? מדוע בניה, נכדיה וניניה לא זכו לשמוע את סיפור חייה?
ומתילדה עקפה את השאלה כשאמרה בחן כה רב:"אני לא יכולה לסרב לאנשים שתומכים בי כל כך הרבה...".
מתילדה בת החמש נולדה בכפר קטן ליד קוסובו...חייה היו חיים יפים ומלאי נחת , חיים בחיק משפחה חמה ואמידה.לא היה חסר דבר בבית, עד שפרצה המלחמה הנוראה, מלחמת העולם השניה, הגרמנים פלשו ליוגוסלביה....ועולמה של מתילדה הקטנה קרס.
"חייתי בפחד מתמיד", אמרה מתילדה," הייתי צריכה להתכחש לזהותי היהודית, להתרגל לזהות שונה, להפרד מאחיותי ומבני משפחתי..."
רסיסים, רסיסים עלו והתחברו לפאזל שסיפר את הסיפור של משפחה ושל קהילה יהודית בשואה.
מתילדה סיפרה על רעב, על השפלה, על רכבות לברגן בלזן, על  סבל וכאב בלתי נתפסים....
אבל גם על תקווה גדולה ועל אומץ לב וגבורה עילאית.
"ניצחתי", הכריזה מתילדה בת השמונים פלוס, תזכה לחיים ארוכים ומאושרים, שכן למתילדה שני ילדים, נכדים ונינים....כולם מצליחים, כולם משכילים....וזהו ניצחונה על הגרמנים, ימח שמם וזכרם!!!
הסיפור הסתיים במילותיה הנירגשות של מתילדה:" לעולם תזכרו שיש לנו, היהודים מדינה....וזוהי זכות גדולה מאד מאד!!!".
בר מכתה ט'  הפליאה לנגן בכינור קטע של ברהמס....וחתמה את הערב הכה מיוחד בנגינת  "התקווה", כולנו עמדנו ושרנו בקול חזק וברור: " להיות עם חופשי בארצנו..."
...ודמעה קטנה נראתה בזוויות העין של הגב' מתילדה, אשה אמיצה,  גדולה מהחיים! 
ברצוני להודות למיכל שלנו על שטרחה בארגון הערב, הביאה כיבוד נהדר, סידרה שולחן לתפארת והיתה כה מסורה ולבבית!

תודה לבתה של מיכל על העוגות הכ"כ טעימות שאפתה לנו.
ותודה לקהל המחוברים, להורים ולשאר האורחים שכיבדו אותי בנוכחותם ונתנו יד ושם לסיפורה של מתילדה היקרה.
דורית

אין תגובות: