מעבר לדורות: חוזרים למסורת של חיבור בבית ספר "ידלין", ראשון לציון

היום בצהריים נכנסתי לבית הספר "ידלין" בראשון לציון, וחשתי התרגשות באוויר. לאחר שנים של הפסקה, התוכנית שבה לפעול בין כותלי בית הספר, והתוצאות? פשוט קסומות.

השנה הובלה בבית הספר פעילות ייחודית  – קבוצה המשלבת מבוגרים מהקהילה בשכונת רמז יחד עם תלמידי כיתות ה'-ו', כאשר חלקם מתעדים את הסבים והסבתות הפרטיים שלהם. החיבור הזה יצר בבית הספר פסיפס אנושי מרגש, שבו גבולות הגיל נעלמו לטובת הקשבה אמיתית.

שיר וסיפור: רגעים של נחת

פתחנו את המפגש בסרטון מרגש שהכינה המורה המובילה, רויטל פייגל. תמונות מהפעילות המשותפת שולבו בזיכרונות העבר של המבוגרים לצלילי השיר "מתנות קטנות", והזכירו לכולנו איזו מתנה גדולה קיבלנו השנה.

את הברכות פתחו התלמידים, ואחריהם נשאה דברים רוחמה, נציגת המבוגרים, שהתרגשה להודות לילדים: "זכינו לפגוש תלמידים סקרנים ומכבדים. בזכות השיתוף והכנות שלכם, נתתם לנו תחושה שהסיפורים שלנו חשובים ומשמעותיים".

אחד הרגעים המכוננים של השנה היה הביקור המשותף במוזיאון "אנו". מעבר ללמידה ההיסטורית, המוזיאון הפך למרחב שבו הדור הצעיר והוותיק מצאו שפה משותפת. כפי שאמרה רויטל בהתרגשות: "כשמקשיבים באמת – נוצר חיבור מיוחד שאין לו מחיר. בעולם שרץ כל כך מהר, הענקתם לנו מתנה של הקשבה אנושית".

"אדם לאדם הוא אדם"

מנהלת בית הספר, לילך אשר רבי, סיכמה את התהליך בציטוט מהמקורות: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". היא הדגישה כי השנה בית הספר הגשים את הפסוק הלכה למעשה, ויצרה חיבור בין עבר, הווה ועתיד. היא הודתה לעדי תורן, מובילת קבוצת המבוגרים, על הטמעת העיקרון המקודש שכל אדם הוא עולם ומלואו – וכי "אדם לאדם הוא אדם".

דמעות של הגשמת משאלה

השיא של הטקס היה הצגת הסיפורים באתר האינטרנט של התוכנית. לראות את התלמידים מעניקים למבוגרים עציץ, מכתב אישי ותמונה משותפת ממוסגרת, היה רגע של הוקרה הדדית. סבתא אריאלה, שאחת מהמשתתפות, שיתפה בדמעות: "משאלתה של אמי הייתה שלא ישכחו אותה. היום, כשהסיפור שלה מונצח באתר, אני מרגישה שמילאתי אחר המשאלה הזו". היא מיהרה לשלוח את הקישור לכל בני המשפחה – עדות חיה לכוחו של התיעוד הדיגיטלי בשימור מורשת.

תודה לרויטל, לעדי, ללילך ולכל צוות "ידלין" על העבודה המסורה. תודה לתלמידים הסקרנים ולדור הוותיק שפתח את ליבו. החיבור שיצרתם השנה הוא הוכחה לכך שהמרחק בין הדורות קטן הרבה יותר ממה שנדמה לנו.

נמשיך להקשיב, ללמוד ולספר את סיפורי החיים שמחברים את כולנו.