מפגש טו' בשבט בנועם בנים פסגת זאב - נשימת האילנות

מפגש טו' בשבט בבבית ספר נועם בנים פסגת זאב - נשימת האילנות. בערב ט״ו בשבט, ביום ראשון י״ד בשבט, נאספנו למפגש השבועי שלנו – סבים וסבתות, אזרחים ותיקים, ולצידם נבחרת תלמידי כיתות ה׳–ו׳. הפעם לבש המפגש חג, ונשימתו הייתה נשימת האילנות. המורה המובילה, אביטל רבינק, חילקה לכל זוג או שלישייה קלפי שיח, שעליהם צוירו עצים שונים – וכל עץ נשא עמו משפט, הזמנה לשיחה ולפתיחת הלב: החלומות שלי, האתגרים העומדים בפניי, המשפחה שלי, מישהו שנמצא תמיד איתי, תהליך מרגש שאני עובר ועוד. לאט־לאט התפזרו הזוגות והשלשות, וכל אחד מצא לעצמו פינה שקטה במרחב המשותף של ספריית בית הספר. בין מדפים עמוסי ספרים, נרקם שיח אנושי, חי ונוגע ללב. הקשב היה עמוק, והלבבות נפתחו. שמענו סיפורים שלא הכרנו, גילינו עולמות שלמים שמסתתרים מאחורי פנים יומיומיות.

כך, למשל, שיתף אחד התלמידים בהתרגשות על כך שנבחר להתמודד בתחרות ארצית בג'ודו, וחלומו – לזכות במדליה התגשם. תלמיד נוסף לומד תנ"ך עם אביו וחלומו להיות חתן תנ"ך. אזרחית ותיקה נשאה עמה כאב טרי וסיפרה על נס הצלה בתאונת דרכים שבה ניצלה אחותה ז״ל, שנפטרה רק עשרה ימים קודם לכן.

סבא אחד הפתיע במיוחד: כאשר עלה הקלף המשפחה שלי, סיפר בכנות מצמררת שמעולם לא זכה לגדול במשפחה – כמעט כולם נספו בשואה, והוא לא ידע מהי דודה או דוד. ובכל זאת, בקול מלא הודיה, סיפר כיצד זכה לבנות משפחה משלו, גם כאשר רוב שורשיו נגדעו.

את הפעילות חתמנו סביב שולחנות עגולים, ערוכים בשפע ובאהבה: פירות יבשים ומטעמים שהביאו הסבים, הסבתות והתלמידים. זה היה זמן לברכות, לשיח נינוח ולהמשך מפגש בין דורות – סביב פירותיה של ארצנו, שהתברכה בהם מאז ומעולם. וכמו האילנות בחג, גם אנחנו יצאנו מן המפגש מחוזקים – עם שורשים עמוקים יותר ולב פתוח לצמיחה.