אתמול ביקרתי במתנ"ס שפירא, הסמוך לבי"ס רותם באשקלון. זהו המפגש השני של הקבוצה, שבו העלו הוותיקים את זיכרונות ילדותם. תלמידי כיתה ה' ראיינו את הוותיקים על ילדותם, ורשמו את הזיכרונות במחברת.
בסוף המפגש, כל ותיק ספר לכולם על זיכרון צרוב אחד - זכריה, יליד תימן, סיפר על ילדותו בחדר בתימן ועל הלמידה עם "המורי". כנער שובב במושב יכיני, יצא עם בן דודו להתיישבות הבדואים, הקרובה למושב, לקח ללא רשות כבשה, הגיע לאביו המוהל ובקש שאביו ישחט את הכבשה. האבא הזועף, הבין מיד מה עשה בנו, והורה לבנו להחזיר את הכבשה. זכריה בחשאי החזיר את הכבשה לאחד העדרים. סוף טוב הכל טוב.
ישראל, אף הוא יליד תימן, סיפר על הלימוד בחדר, ועל השיטות והעונשים שהיו נהוגים בחדר. בנימין, יליד מרוקו, סיפר איך כנער התארגנה משפחתו לעלייה ארצה, והוא חרת על הארגז שלהם מגן דויד, אביו כעס מאוד, שמא הערבים יתנקמו בהם, אך בזכות הסימן על הארגז, הם זיהו אותו מיד בהגיעם ארצה.
שרה, ילידת פרס, סיפרה על החיים בצריף המעברה, על התנאים הקשים, ועל החיים ללא תנאים מודרניים.
אלישע, יליד הודו, סיפר איך הוא וחברו, כחברים טובים ונאמנים הכינו אחד לשני חפץ - להורים של אלישע הייתה נגרייה, והוא במו ידיו הכין שרפרף עץ לחברו, ובתמורה קיבל מהחבר נעליים שהכין במו ידיהם.
יהודית, סיפרה על החיים באתיופיה, ועל הביקור הראשון שלה את סבתא בגיל חמש, עד כמה הופתעה לגלות שיש לה סבתא, והיא כאות אהבתה העניקה לה שרשרת.
מריה, אחרונה חביבה, סיפרה איך בתוניס, כילדה קטנה בין שתי אחיות גדולות, רצתה כל כך להיות תופרת כמו אחיותיה, שכל הזמן סלקו אותה מהמכונה. המפגש העלה חיוכים רבים, ובסופו הכרנו במעט, את "הילד" השוכן בכל אחד מהמבוגרים.
בסוף המפגש, כל ותיק ספר לכולם על זיכרון צרוב אחד - זכריה, יליד תימן, סיפר על ילדותו בחדר בתימן ועל הלמידה עם "המורי". כנער שובב במושב יכיני, יצא עם בן דודו להתיישבות הבדואים, הקרובה למושב, לקח ללא רשות כבשה, הגיע לאביו המוהל ובקש שאביו ישחט את הכבשה. האבא הזועף, הבין מיד מה עשה בנו, והורה לבנו להחזיר את הכבשה. זכריה בחשאי החזיר את הכבשה לאחד העדרים. סוף טוב הכל טוב.
ישראל, אף הוא יליד תימן, סיפר על הלימוד בחדר, ועל השיטות והעונשים שהיו נהוגים בחדר. בנימין, יליד מרוקו, סיפר איך כנער התארגנה משפחתו לעלייה ארצה, והוא חרת על הארגז שלהם מגן דויד, אביו כעס מאוד, שמא הערבים יתנקמו בהם, אך בזכות הסימן על הארגז, הם זיהו אותו מיד בהגיעם ארצה.
שרה, ילידת פרס, סיפרה על החיים בצריף המעברה, על התנאים הקשים, ועל החיים ללא תנאים מודרניים.
אלישע, יליד הודו, סיפר איך הוא וחברו, כחברים טובים ונאמנים הכינו אחד לשני חפץ - להורים של אלישע הייתה נגרייה, והוא במו ידיו הכין שרפרף עץ לחברו, ובתמורה קיבל מהחבר נעליים שהכין במו ידיהם.
יהודית, סיפרה על החיים באתיופיה, ועל הביקור הראשון שלה את סבתא בגיל חמש, עד כמה הופתעה לגלות שיש לה סבתא, והיא כאות אהבתה העניקה לה שרשרת.
מריה, אחרונה חביבה, סיפרה איך בתוניס, כילדה קטנה בין שתי אחיות גדולות, רצתה כל כך להיות תופרת כמו אחיותיה, שכל הזמן סלקו אותה מהמכונה. המפגש העלה חיוכים רבים, ובסופו הכרנו במעט, את "הילד" השוכן בכל אחד מהמבוגרים.
מזל מלכא
מדריכה אזורית
הקשר הרב דורי
 |
| קבוצת הקשר הרב דורי - מתנ"ס שפירא ותלמידי "רותם" |
 |
| זכריה וסיפור הכבשה |
 |
| שרה מספרת על המעברה |
 |
| ישראל מספר על החדר בתימן |
 |
| בנימין מספר על העלייה ממרוקו |
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה