בס"ד
מפגש הראשון, מפגש פתיחה והכרות, בבית אבות משען שנמצא בשכונת קטמון בירושלים. אט אט התכנסו להם לקומה 5 אל אולם הפעילות של התשושים. זקנות מובלות בכיסא גלגלים, נשענות על מקל או לבד בכוחות עצמן,שהגיעו ממרחב בית האבות והתלמידות שעשו דרכם באוטובוס משכונת תלפיות. מבטים מהוססים, מפוחדים, חלקם מחויכים, מתיישבים סביב לשולחן ומצפים לשמוע מה יהיה פה?
המורה המלווה, נאוה כהן, מביה"ס אהבת ישראל, בחרה שנציג עצמנו באמצעות כדור צמר שמתגלגל, שנטווה קשר- כל אחת סיפרה מי היא ומהיכן הגיעה ומה היא אוהבת לעשות? חלק מהזקנות הגיעו עם מלוות , הבת של... מטפלת של...
אני מסתכלת על אותם זקנות תשושות שהתקבצו בחדר אחד לצד התלמידות וחושבת לעצמי "הלואי שגם לי היתה האפשרות לחזור אחורנית בזמן ולשבת ככה עם אמא שלי בשנותיה האחרונים" והעין לא נשארת יבשה.
וכשכולם סיימו וראינו איך החוטים נשזרו זה בזה ואיך המבטים שהיו בתחילה מהוססים, סקרנים, מצפים מתחלפים במבטים נינוחים, משוחררים יותר. ניתן האות לגשת לפעילות מחברת, ואוכל כידוע מחבר- על השולחן הניחו התלמידות עוגות אישיות , צלוחיות עם סוכריות צבעוניות , סוכריות עדשים, נשיקות מרשמלו בגוונים שונים וקצפות, התלמידות הסתובבו ביניהם מסייעות להם לקשט את העוגות, מחליפות מילים ביניהן, ממשיכים בהיכרות.
במפגש השני העמקנו הכרות בשני חלקים.
בחלק הראשון של המפגש ערכנו סדנת הכרות , הבנות והמבוגרות ישבו בקבוצות של 4-5 סביב שולחן. כל משתתפת היתה צריכה לחלוק עם הסובבות בתפריט מתכון שהיא אוהבת . הריחות והטעמים הורגשו באויר ,היו טעמים ומאכלים שחברו וריגשו בין המשתתפות , תלמידה ומבוגרת ששתיהם אוהבות את הקוסקוס של אמא...כולנו חייכנו ונהננו,
אין ספק שהיה מעניין להכיר בדרך אחרת.
בחלק השני שנעשה במפגש השלישי כהמשך של הפעילות התיישבו סביב מחשב והחלו להכין חוברת מתכונים מכל מה שעלה במפגש.
המפגש היה באווירה טובה.
וכבר מצפים להמשך......
מפגש הראשון, מפגש פתיחה והכרות, בבית אבות משען שנמצא בשכונת קטמון בירושלים. אט אט התכנסו להם לקומה 5 אל אולם הפעילות של התשושים. זקנות מובלות בכיסא גלגלים, נשענות על מקל או לבד בכוחות עצמן,שהגיעו ממרחב בית האבות והתלמידות שעשו דרכם באוטובוס משכונת תלפיות. מבטים מהוססים, מפוחדים, חלקם מחויכים, מתיישבים סביב לשולחן ומצפים לשמוע מה יהיה פה?
המורה המלווה, נאוה כהן, מביה"ס אהבת ישראל, בחרה שנציג עצמנו באמצעות כדור צמר שמתגלגל, שנטווה קשר- כל אחת סיפרה מי היא ומהיכן הגיעה ומה היא אוהבת לעשות? חלק מהזקנות הגיעו עם מלוות , הבת של... מטפלת של...
אני מסתכלת על אותם זקנות תשושות שהתקבצו בחדר אחד לצד התלמידות וחושבת לעצמי "הלואי שגם לי היתה האפשרות לחזור אחורנית בזמן ולשבת ככה עם אמא שלי בשנותיה האחרונים" והעין לא נשארת יבשה.
וכשכולם סיימו וראינו איך החוטים נשזרו זה בזה ואיך המבטים שהיו בתחילה מהוססים, סקרנים, מצפים מתחלפים במבטים נינוחים, משוחררים יותר. ניתן האות לגשת לפעילות מחברת, ואוכל כידוע מחבר- על השולחן הניחו התלמידות עוגות אישיות , צלוחיות עם סוכריות צבעוניות , סוכריות עדשים, נשיקות מרשמלו בגוונים שונים וקצפות, התלמידות הסתובבו ביניהם מסייעות להם לקשט את העוגות, מחליפות מילים ביניהן, ממשיכים בהיכרות.
בחלק הראשון של המפגש ערכנו סדנת הכרות , הבנות והמבוגרות ישבו בקבוצות של 4-5 סביב שולחן. כל משתתפת היתה צריכה לחלוק עם הסובבות בתפריט מתכון שהיא אוהבת . הריחות והטעמים הורגשו באויר ,היו טעמים ומאכלים שחברו וריגשו בין המשתתפות , תלמידה ומבוגרת ששתיהם אוהבות את הקוסקוס של אמא...כולנו חייכנו ונהננו,
אין ספק שהיה מעניין להכיר בדרך אחרת.
המפגש היה באווירה טובה.
וכבר מצפים להמשך......
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה