מפגש סיום בבית ספר "תלמים" באר יעקב

בהתרגשות רבה התקבצו סבים, סבתות, הורים ותלמידים בחדר הספריה שהיה ערוך לקראת מפגש הסיום.

                                                                                                                                                             

את פני הבאים קיבלה המורה הובילה אורלי ניר, בהתרגשות רבה . לכל אחד אורלי הכינה שי, תמונה וברכה.

ההתרגשות הייתה כפולה ומכופלת כי זאת השנה השנייה בה סיפור מבית הספר נבחר לקחת חלק בכנס השנתי של התכנית בבית התפוצות, השנה בסימן אהבה נבחר הסיפור של סבתא מירי אהבה לאומנות.

מקהלת בית הספר פתחה בשני שירים: שבט אחים ואחיות ויחד.

 דברי הברכה של אורלי :

מנהלת בית הספר, בוגרי התכנית מבוגרים וילדים, אורחים יקרים

ברצוני לברך את כל הנוכחים, ביום זה אנו מציינים את סיומה של עוד שנה בה בחרנו להוביל את ערכי המדינה והלאום דרך סיפורים אישים. 

כל אחד ואחת מכם הסבים והסבתות השארתם לנו נכס, סיפור אישי שהוביל אתכם בדרכם לאורך החיים. והיום אתם יכולים להסתכל אחורה בגאווה ובאנחה, שמשהו נשאר גם לדורות הבאים.

כל סיפור וסיפור מהווה עולם ומלואו של חיים שלמים, אנשים אירועים וחוויות פעמים מצחיקות פעמים קשות ופעמים גשר לאנשים, דמויות וסיפורי חיים.

אנחנו העוסקים במלאכה המשתתפים הבוגרים והצעירים, היינו שותפים לעשייה ערכית בפאן האישי והלאומי. במפגשים שבועיים, הצצנו דרך משקיפי העבר אל העתיד. כל אדם ללא ידיעת עברו, לא יוכל להנחיל לו דרך בהווה ולתכנן את עתידו. הסיפורים האישים שנכתבו על ידי הנכדים מהווים את שימורה של משפחה, של דמות של מרכז החיים והם יהוו את ההיסטוריה של הדורות הבאים.

חיי אדם אינם נצחיים, אבל הארץ קיימת לנצח. יש להנציח את מעשי אבותינו, שלא ישכחו מליבות הדורות הבאים. כי דור הולך ודור בא ויש לעשות שהדור הבא ידע מה פעל הדור ההולך"

היום אנו רוצים להודות לכם על הזמן שהקדשתם, על הגעה הקבועה עם חיוך באורח רוח ובנחת. לכם הילדים אשר בסבלנות רבה הקשבתם לסיפורי סבתא וסבא והכי חשוב מצאתם רגע של אהבה ונתינה לשמוע את סבא או סבתא מספרים  על עברם.

מי שיסתכל לכאן, יוכל ודאי לראות
שמישהו היה כאן והשאיר המון עקבות
ואם תשפשפו עיניכם יותר חזק
תוכלו לראות בעקבות דברים גם ממרחק.
רק הצטיידו בבקשה קצת מעוף וגם דמיון
נלך בעקיבותם לטיול בזיכרון.
השארתם עקבות של  סיפורי חיים על אהבות עליות  וחברות בחיים

השארתם עקבות של משחקים, חוויות ילדות והתבגרות
השארתם עקבות של מסע מרתק
שלנו ישאר כזיכרון לדורות הבאים

אז זהו זה… הגענו כבר לסוף
ומקווה שהטיול הזה עשה לכם רק טוב
העקבות ימשיכו דרכן רחוק רחוק

  

ואסיים בקריאת קטע מספרו של אמנון שמוש, היה כמובן המורה לעברית. 

הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות שאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב. אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים, גם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים, אם ליבו חפץ בכנפיים? (כתבתי שלושה סימני שאלה, אחר כך מחקתי שניים). השורשים מפסידים כל כך הרבה, כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו. והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ, שבסתר ענפיו הן חוסות. על כן, סיימתי, כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

ולכם הורים יקרים על הילדים המקסימים שבעיקר באופן לא מובן מאליו הקדישו מזמנם החופשי את הזמן לכתיבת הסיפורים.

בשנה הבאה תהיו אתם השגרירים בכיתות ה' הבאות לשכנע מצטרפים חדשים בחשיבות העשייה בכתיבת סיפורים חדשים.

 מורן שחר מנהלת בית הספר נשאה ברכה ותודות.

וחולקו תעודות בוגר תכנית הקשר הרב דורי:

מצגת מסכמת:

יישר כח לכולם!!!