"זכיתי. כי אין תענוג גדול מזה"

שווה, שווה, לקרוא. 
אריה יאס - במאי תיאטרון וטלוויזיה, איש תקשורת, שחקן, עיתונאי, מפיק, יזם, מנחה, עורך ומחזאי ישראלי - 
מתנדב בתכנית הקשר הרב-דורי זו השנה השנייה בבית הספר "קורצ'אק" שבקריית מוצקין.
אריה כותב מרגש ויפה כל כך על חוויותיו בתכנית.
מובילת התכנית בבית הספר: ישראלה שכטר.

זכיתי.

כי אין תענוג גדול מזה. לזכות בשלושה צעירים מקסימים שמתענינים בך.
שלושה בני נוער שרוצים לדעת מי אתה, מה עשית ומה השגת בחייך.
אלונה, שיר ושלו, תלמידי ביה"ס קורצ'אק בקרית מוצקין, הם השלושה שמתחקים אחרי זכרונות הילדות שלי, אחרי המקומות בהם למדתי וגדלתי וביליתי ואהבתי וצמחתי. 
נכון, זה במסגרת פרוייקט של בית התפוצות, הנקרא "הקשר הרב-דורי", וברור שבלעדיו לא הייתי זוכה להכיר אותם - והם אותי - אבל מה זה כבר משנה.
בינתיים, ההנאה היא הדדית.
מבעד לעיניהם, אני זוכה להחיות - איתם ולהם - את ה"קרבות" בין שכונת פנטגון ושכונת עמידר, בגבעת החול שליד מגדל המים, כשרגבי עפר קשים משמשים לנו כבליסטראות, ומכסי פחי האשפה כמגינים.
המבט הרענן שלהם מחייה את עץ המנדרינות ששתל אבי בגינה, והמניב פרי עד היום. את הקומונה של מדריכי הנוער העובד שלנו ברחוב הילדים, מעל דירתם של התאומים, דבורה ובני שר, בני כיתתי. את ההליכה לביה"ס עם שרה הג'ינג'ית, שכולם בכיתה התהפנטו מהצמה המפוארת. את תמר היפה, כאחות לי. ואת יחזקאל פולק, שנהרג בפיצוץ באונייה, ואת רותי היפה, גם היא כאחות לי. ומרגי וחנה, בנות הזוג הראשונות שלי לריקודים סלוניים...
והרי זה היה רק אתמול.
רחוק.
והנה זה שוב חי היום.
במבט הצעיר שלהם.
והרי אין אדם - כותב בכיר סופרי ישראל, ס.יזהר - שאינו רוצה שיקראו לו.
והרי יש אנשים שמחכים כל ימיהם שיקראו להם.
ואיך נהדר ומתוק הוא הרגע שבו קוראים לך.
קראת לי? קראו לי?
הנני.

בתמונה: משמאל: אלונה, שלו ושיר.
צילמה: כרמלה פולק.