יום שלישי, 2 בספטמבר 2014

מרגש, מרגש

הי
רוצה לשתף אתכם בפוסט מרגש שהעלתה דנה טולר לפייסבוק

ביום שישי הלכנו לבקר את קרה, אשתו שלח סבא שלי זכרונו לברכה. 96, היא אומרת לי, זה המון את יודעת? ואני צוחקת. זה באמת המון, אני אומרת לה. היא מופתעת כל פעם מעצמה על זה שהיא בת 96. אני לא זוכרת כלום היא אומרת לי, זה גם מפתיע אותה והיא עושה מן תנועה כזאת של טוב גם זה בסדר, אני מופתעת בתגובה, רגילה לאנשים שכל כך נאבקים במוגבלות שלהם (כמוני). היא משמחת אותי, היא שמחה מהדבר היחיד שיכולתי להציע לה באותו רגע מפגש בין שתי כפות ידינו החמימות. ועם כל זה שהיא לא זוכרת כמעט כלום, היא זוכרת... את הנעימות שבקשר שלנו שהיה ועודנו ומתמסרת אליו בקלות מרגשת. אישה בת 96, תלויה לחלוטין בסביבה במיטה צרה עם מעקה, חיה ברגע. מלמדת אותי על אמון בלי לעפעף. היא חושבת על המוות, ומשתפת אותי בפשטות בזה שהיא לא רוצה להיות בארון באדמה אבל בלי, החול יכנס לה לנחיריים.. אני נדהמת מהפשטות שבכנות ומשתפת אותה שאני עושה מדיטציה על האדמה, לפעמים אני והאדמה זה די אחד, אין ממש הבדל. היא אומרת לי שזה מעניין מה שאני אומרת ואני רואה אותה חושבת על זה. התמימות פותחת לי את הלב עוד ועוד. לפעמים קשה לי לבוא לבקר מפחד מרגעים מביכים כאלה שאין מה להגיד וקשה להיות בחוסר אונים אבל קרה מפתיעה אותי כל פעם מחדש. שיחת נפש עם בת 96 שלא זוכרת כמעט כלום נמשכת. היא פתאום אומרת לבעלי - למה אתה חסר שקט, על מה אתה חושב. הוא גם מתרגש מהקשר העמוק שנוצר כשהיא רואה אותו בקושי בעיניים בלי ממש לזכור בעל של מי הוא ואיך הוא קרוב אליה. עוד ועוד רגעי חסד עם האישה המיוחדת הזאת, היא פתאום שרה לי שיר בהולנדית, שואלת אותי אם אני מבינה, לא אני עונה והיא מתרגמת לי אותו לעברית ולאנגלית, הכבשה הלבנה יש לה 4 רגלים ונותנת חלב מתוק. היא מבסוטה מהחרוזים, מהצלילים ומהמילים. אני עפה עליה. אמרתי לה אני שאני אכתוב עליה באינטרנט.. היא נתנה אישור, מדהים התקשורת הזאת שהייתה. יצאנו מבסוטים ובהתרוממות רוח. החיים האלה. פפפפפ
See More


אין תגובות: