זו ילדותי סימה הראל בית ספר הבילויים ר"ג

 

זו ילדותי היפה / סיפור מאת סימה אראל       

סיפורה של סימה מפורסם במאגר סיפורי מורשת בבית התפוצות                                   

שמי: סימה אראל                             

שנת לידה:1950

מקום לידה: טהראן אירן

מידע:

נולדתי בטהראן בשנת 1950 בזמן מלכותו של השאה הפרסי . למדתי בבית ספר של הגויים והייתי בין התלמידות היחידות שם. זה היה בית ספר של בנות ולא אהבו את היהודים. אבי ז"ל היה ציוני והחליט לעלות לארץ למרות שמצבנו הכלכלי היה טוב. הוא עבד במשרד האוצר  ולא סיפר לאיש שהוא רוצה לעלות לארץ. הוא ביקש לצאת לפנסיה מוקדמת בעודו רק בן 50.

למדתי בטהראן שנתיים וזכור לי שהייתה משמעת מאד חזקה בבית הספר. אם היו תופסים תלמידות  שלא היה נקיות בבגדים ובשיער היו מרביצים לנו  עם סרגל ביד או מכניסים עיפרון בין האצבעות ולוחצים חזק.

 לפעמים גם היו שמים  תלמידות כעונש לעמוד בהפסקה בחצר בית הספר מתחת לפעמון וזה היה מבייש מאוד.

עלינו לארץ בצורה חוקית וקנינו דירה ברמת גן באזור שיכון ותיקים.  היה לנו בית יפה שפנה לעבר גבעת נפוליאון. למדתי בבית ספר" ניצנים"  ורוב החברים מהכיתה גרו ברחוב שלי.

הילדות שלי הייתה  יפה ומלווה במשחקי שכונה.

נהגנו לרדת לחצר הבית אחר הצהריים ולהביא אתנו משחקים מהבית  כמו גולות כדור וחבל קפיצה. כל הבנים והבנות היו מתאספים בחצר ושם היינו משחקים במחניים בתופסת  ובמחבואים. הייתה לנו שריקה מסוימת שהיינו שורקים ולפי זה כולם  היו יורדים לחצר. לפעמים היינו מביאים את  כלי הרקמה שלנו משיעור מלאכה והיינו רוקמות. השמחה הייתה גדולה והיה הרבה צחוק ושעשוע.

היות וגרנו , מול גבעת נפוליאון היינו עולים לעיתים קרובות לגבעה ועושים מחנה על אחד העצים. נהגנו לשבת על העץ ולבלות שם שעות רבות.

היינו חבורה נהדרת ומגובשת.
המלחין והזמר ,עוזי חיטמן ,  ז"ל למד בכיתה שלי והייתי חברת ילדות שלו. עוזי היה מנגן בגיטרה ובל"ג בעומר היינו עושים מדורה בירקון ויושבים סביב המדורה  ושרים  שירים  שהיו  באותה תקופה. זה היה בשנות 1964  לערך.

אלו היו השנים  היפות שלי שכולם היו צעירים ועליזים וחסרי דאגות ואותן לא אשכח לעולם.

שיר  "השכונה" שנכתב ע"י עוזי חיטמן הוא שיר על השכונה שלנו.

סימה אראל כותבת את זיכרונות הילדות



סימה אראל עם הוריה