בית ספר אוסישקין רמת השרון - מפגש בנושא געגוע
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא…
/ שאול טשרניחובסקי
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,
רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,
רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה...
השנה בית הספר מפעיל את התוכנית לראשונה בשכבת ה' בהובלתה של תמי חן המקסימה וצוות המחנכות.
המפגש היום היה בנושא געגוע למקום אשר עיצב את עולמם של המבוגרים, ונפתח עם שירו המרגש של יהורם גאון:
"יש מקום"
יש
מקום רחוק אחרי הים
שם החול לבן, הבית חם
שם השמש מאירה מעל
את השוק, הרחוב והנמל
הבית שם, אחרי הים
אני זוכר בליל שבת הנר דולק
ואבי מביט, מביט בי ושותק.
זה מקום רחוק, מקום נפלא
שם מכל חלון שומעים תפילה
בחצר הבית אם ובת
בתנור אופות חלות שבת
הבית שם, אחרי הים
את העיניים של אבי שם לא אשכח
איך מביט, מביט אל המזרח.
זה מקום אשר נשאר רחוק
בלי שירי שבת, תפילה וצחוק
סמטאות צרות מול ים גדול
ובתים ריקים בוכים
שמענו סיפורים מרגשים על שכונת ילדות, על בית הספר, תנועות הנוער, טיולים ואהבת הארץ והטבע.
סיפור אחד שריגש במיוחד הוא של מיקה, סבתא של נועם רוזנוולד, שסיפרה על "הספרייה של סאלי",
בה נהגה לבלות עם חבריה בילדותה, ברחוב כרמייה בתל אביב.
היא סיפרה על הדלת הנעולה והמסתורית, שאליה היה נעלם סאלי מדי פעם ואף אחד לא ידע מה מסתתר מאחוריה.
לימים התגלה הסוד. מאחורי הדלת הנעולה חיו אמו ואחותו של סאלי שברחו מהשואה ועדיין המשיכו להסתגר בביתם ולחיות בפחד.
לדבריה: "הדלת הנעולה הפרידה בין שני העולמות: עולם החיים: צחוק הילדים, שובבות ועליצות..
עולם העבר: זכרונות וכאב.
היכולת הנדירה של סאלי לחבר בין שני העולמות, בסבלנות בטוב לב ובאהבת הילדים, הטביעה בי את ההבנה העמוקה של המושג: "להיות בן אדם"."
המפגש היה מרגש מאד והסיפורים מרתקים! אספר אותם בבלוג הבא.
תודה רבה למשתתפים ולתמי חן המקסימה על ההשקעה והמסירות הרבה.
מצפה למפגשים הבאים,
שלכם,
אריאלה שגיא
מדריכת תוכנית הקשר הרב דורי
בית התפוצות
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה