יום ראשון, 20 במאי 2018

כיתה ז'8 מציגה - בית הספר הרב תחומי למדעים ולאמנויות, חדרה

מפגש חגיגי, מכובד ומרגש מאוד לסיום שנת הפעילות של תכנית הקשר הרב-דורי, נערך בשבוע החולף בבית הספר הרב תחומי למדעים ולאמנויות בחדרה, בנוכחות הסבים, התלמידים וההורים.
תמונה קבוצתית
הפעילות התקיימה השנה יחד עם תלמידי כיתה ז'8, בהשתתפות סבים וסבות - כל סב או סבתא עבדו עם קבוצת תלמידים ועברו יחד תהליך ממושך.


מנהלת בית הספר: רחל סבח
מובילת התכנית בבית הספר: שגית פרנקו, רכזת התקשוב
מחנכות הכיתה: אורית ליזרוביץ' ובת אל בני

את המפגש כיבדו בנוכחותן: שרית יעקב - רכזת התכנית במחוז, ורותם נידם - מדריכת התכנית בחדרה.

בזה אחר זה עלו אל הבמה הסבים, יחד עם נציגי התלמידים, וכולם - מבוגרים וצעירים, ללא יוצא מהכלל, נשאו דברים שהכינו מראש. הדברים שנאמרו היו מרגשים ומשמעותיים והעידו על חשיבות התכנית.

הנה רק דוגמה אחת מהדברים שנאמרו:

שמי אתי הרמן, אני סבתא של אורי,

אני מרגישה שכסבתא יש לי תפקיד משמעותי בחיי הנכדים שלי.
המפנקת, המקשיבה, המכילה, המאכילה והאוהבת ללא כל תנאי.

כשביקשו ממני להצטרף לתוכנית הזאת לא ידעתי מה צפוי לי. כשהגעתי פגשתי תלמידים מעניינים ומתעניינים, כאלו שאפשר לדבר איתם שעות, כאלו שחלמנו שיהיו. הילדים שלכם, שהם הנכדים שלנו, היו איכפתיים וקשובים, גילו סקרנות אמיתית ונכונות ללמוד משהו חדש.

הנושא עליו דיברנו היה, השפעת השואה על חיי כדור שני לשואה, לאורך כל חיי גם כיום שבעים שנה אחרי המלחמה. חשוב לי מאוד להעביר את מסר לדור הבא, ואני מרגישה שעם הקבוצה הזאת הצלחתי לעשות זאת.

אני רוצה להודות לרחל סבח המנהלת על הפרוייקט הנפלא הזה שחשף אותנו לזווית חדשה ביחסי סבתא ונכדה. למחנכות אורית לייזרוביץ  ובת אל בני שהפכו את הכל לאפשרי, שתמיד היו שם והיו חלק אינטגרלי מהפרוייקט. ותודה מיוחדת  לשגית פרנקו  שהפכה את הכל לחוויה. תודה  לך שגית על כך שהרגשנו שכל הזמן חשבת מה עוד אפשר לעשות, איך עוד אפשר להעשיר את המפגשים. וכשהתעוררה בעיה אמרת:"לא נורא, יהיה בסדר" ומצאת פתרון.

אני מאחלת לכל סבא וסבתא לחוות מפגשים כאלה, ולהעשיר את חווית הסבתאות כפי שאנחנו זכינו.

תודה!









מנהלת בית הספר
שגית פרנקו
מחנכת הכיתה




על חשיבות תכנית הקשר הרב-דורי

להלן מכתב שכתב סבא ​מיכאל בר אל, מדריך טיולים, אדריכל, צלם.
מיכאל השתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר החיטה, שבזכרון יעקב.
עם סיומה הוא שלח את המכתב שלהלן לרויטל כרמל, מובילת התכנית בבית הספר:

תוך הפרויקט ועוד יותר בסיומו עלו בי כל מיני מחשבות שכבר כמה שנים ישנן ואני מעלה אותן כאן, בצורה אולי לא הכי מסודרת.


בוודאי אינני מחדש לאיש שבתקופתנו התקשורת הבין-אישית נפגעה מאוד והפכה להיות מאוד מקוטעת, קרה, לא ישירה ופחות אישית, במקום שיחה פנים אל פנים, כבר לא טלפון אפילו, מספיק לכתוב ווטסאפ. כולם עסוקים בכל, בחיים האינטנסיביים, במרוץ האינסופי של החיים וגם הילדים והנכדים שלנו עסוקים באינסוף פעילויות החל מלימודים, חברה וכלה בטלוויזיה, פייסבוק וכו'.


לי יש 10 נכדים ואנחנו נפגשים המון, אבל המפגשים הם תמיד לארוחת ערב משפחתית או לארוע כל שהוא או לצרכי הסעות, בייביסיטר וכד'. בכל המקרים אין סיכוי לשבת לדבר, והשאלה היא גם האם כשיש כבר סיכוי לשבת לדבר, לולא זה מוכתב כפרויקט, עבודה שצריך להגיש או משהו דומה, האם ישנו הרצון שזה יתקיים כשממול יש תחרות של עוד סדרה מטופשת בערוץ כזה או אחר, או צ'אט אינסופי עם כל העולם. 

אבל אני רואה את הדברים קצת אחרת, אולי בגלל ניסיון החיים ופרספקטיבה של השנים.

הורי חיו בתקופה סוערת ועשו החלטות הרות גורל במשך חייהם. הם נולדו בעיר בצפון-מזרח רומניה, בה היה רוב יהודי לאורך שנים וכונתה ע"י נחום סוקולוב "ירושלים של הרי הקרפטיים", ובשלב מסוים התחתנו ועברו לבוקרשט ממש לקראת פרוץ מלחמת העולם השניה. שמועה אחת אומרת שחשו שברומניה המצב של היהודים הולך ונעשה רע מיום ליום וחיפשו דרך לעבור לברה"מ, לדברי הדודה היחידה שעדיין בחיים. האם נכון הדבר? לעולם לא אדע. 


במלחמת העולם השניה יהודי בוקרשט אכן סבלו מעט יחסית לכל רומניה ועוד פחות יחסית ליתר ארצות מזרח אירופה. היו פוגרומים, התנכלויות, גזירות כלכליות ועוד, הלכו תקופה קצרה עם טלאי צהוב עד שהמלכה נתנה הוראה להפסיק את החרפה הזו, אבל לא נשלחו למחנות. האם הורי הלכו עם הטלאי הצהוב? מה זה אמר, איך התנהגו אליהם חבריהם וכו'? לעולם לא אדע.


אני זוכר מסיפורי סבתי שסיפרה שהם פחדו יותר מהרוסים מאשר מהגרמנים. מוזר, אבל עובדה.

לאורך השנים אבי עלה בסולם הדרגות והגיע לעמדה בכירה במשרד הנפט והאנרגיה הרומני. מטבע הדברים הוא היה חבר מפלגה, כולם נאלצו להיות אחרת לא יכלו לעבוד במשרד ממשלתי, וכל העסקים הולאמו, כך שמי שלא הצטרף למפלגה , לא היתה לו עבודה.

מדוע החליט בשלב כזה של חייו להתחיל ללמוד עברית בחוג בית בסתר (זה היה אסור)? מדוע החליט להגיש בקשה לעליה, כשלמחרת פוטר מעבודתו ומינו אותו להיות שוער באותו משרד ממשלתי כדי להשפילו? והוא ואמי כבר לא ילדים צעירים, הוא בן 47 והיא כ-40. איזה אומץ לקום לעזוב חיים יחסית נוחים (בגלל העמדה הבכירה שלו) ולעלות אל הלא-נודע ולהתחיל את הכל מחדש, בארץ חדשה, תרבות חדשה, שפה חדשה, עם שני ילדים בני 13 ו- 4 שנים. בלי לדעת מה יהיה לאכול, בלי שום הכנה, ממרכז בוקרשט אל מגדל העמק, חצי שנה בלי מים זורמים ובלי חשמל? המון שאלות ללא מענה.


יחסית הייתי קרוב לאבי (אמי נפטרה מסרטן בגיל 47 ואבי התחתן מחדש כמה שנים אח"כ) , קרבה שהתהדקה לאחר שאשתו השניה נפטרה. ובכל זאת, לאחר שאבי נפטר לפני 8 שנים, בשיבה טובה, בגיל 97.5 כשהיה בהכרה מלאה עד שבועיים לפני מותו והמשיך לצייר עד אז, לאחר מותו הרגשתי פספוס עצום. כי המון שאלות לא שאלתי. ולא ידעתי ולא אדע לעולם. בעצם מה שבפנים, בתוך אישיותו, איך לקח החלטות כאלו, מה חש ואיך התמודד עם כל הקשיים הנ"ל. לא אני ולא אחי, אף פעם לא שאלנו, לא דיברנו , נתנו לזה לחמוק. כמה שביקרנו, טיילנו יחד, שוחחנו על הכל אבל בעצם על ענייני דיומא ותו לא. וזה חבל. בעצם לא הכרתי את אישיותו, הסטוריה משפחתית שלמה אבדה ואין איך לשחזר אותה. 


בסוף ימיו פלט כל מיני דברים שלעולם לא אדע האם נכונים - כמו למשל את זה שתמיד חלם להיות אדריכל ואביו לא הרשה לו כי היה צריך מנהל חשבונות לחנותו (חיים שלמים לא סיפר זאת) ועוד. אולי התובנה הזו מגיעה עם הגיל, כי אני רואה לא מעט מידידי בני אותו הגיל מתחילים לעשות אילן יוחסין של משפחתם. אולי כשהילדים עורכים את עבודת השורשים בבית הספר לא ממש יודעים מה ואיך לשאול. ויש כאן פספוס עצום. וכאן אני רואה את החשיבות של התכנית הזאת, הזדמנות לשבת אחד על אחד - סב עם נכדתו - ולשוחח. כיום אני אומר לילדי  ולנכדי: "תשאלו, דברו, אל תגידו מחר, עכשיו אין לי זמן כי יש תכנית זו בערוץ זה, דברו, כי מחר כבר לא אזכור ומחרתיים לא יהיה לכם את מי לשאול, ולבסוף תרגישו כמוני, פיספוס, עולם שלם ממשפחתכם נעלם ונמחק כלא היה." ולצערי זה לא מתקיים.


בברכה,
​מיכאל בר אל
מדריך טיולים, אדריכל, צלם

להלן קישור לסיפורו של מיכאל באתר הקשר הרב דורי


להלן קישור לידיעה אודות מפגש הסיום המרגש בבית הספר





יום שבת, 19 במאי 2018

מפגש סיום בי"ס רימון כפר יונה



מפגש הסיום נפתח השנה עם 8 זוגות שהשתתפו בתוכנית ואורחיהם. זה קורה לאחר שבשנה שעברה השתתפו רק 4 זוגות.כל זה קורה בזכותה של המורה מובילה אתי רומנו, שעושה זאת באהבה רבה ודבקות במשימה.
את המפגש פותחת המנהלת גלית בדברי ברכה לכל המשתתפים. גלית רואה בתוכנית מטרה עיקרית עליה מברכת וזה זמן האיכות עם סבא/סבתא/אזרח ותיק והקשבה לסיפורי המורשת המשפחתית והיהודית. גלית פונה בבקשה אישית לתלמידים: קראו, התענינו, אל תפסיקו לשאול, אל תפסיקו לבקר את הסבים וסבתות, עד שתקבלו תמונה שלמה של שורשי משפחתכם.
לאחר מכן בנות המשתתפות בתוכנית מופיעות בשיר של אריק אינשטיין: יש בי אהבה...
עוברים להקרנה של הסיפורים שהועלו לאתר וכל זוג מוזמן להגיד משפט קצר על הסיפור.
המדריכה עדית מגן מברכת את המנהלת החדשה שנאותה לאפשר את המשך הפעלת התוכנית,וכן את המורה מובילה שמדהימה בהובלת התוכנית ומקדישה לה משאבים רבים.
הוסף כיתוב
                        מדברי הסיכום של המורה מובילה אתי




משתתפי התוכנית


המנהלת גלית ומורה מובילה אתי



הוסף כיתוב

סבתא ונכדה מקבלות תעודה

 שי שקיבלו המשתתפים

משתתפי "הקשר הרב דורי" – תיכון מיתר כיתת ותיקים ותלמידים, בסיור בבית התפוצות.


ביום ו' 18.5 יצאו משתתפי תכנית הקשר הרב דורי לסיור בבית התפוצות.

הקבוצה כללה כיתת אזרחים ותיקים, תלמידים שלקחו חלק בתיעוד וכיתה נוספת שליוותה לאורך השנה את הוותיקים בפעילויות שונות ומגוונות.



בסדנת הפתיחה, לאחר שיח ערני, צפו המשתתפים בקטעי סרט "הצלמניה". סרט מרגש העוסק בשימור בית העסק האחרון בארץ לצילום, ודילמות העולות בעקבות הרצון להורסו לטובת התחדשות. כל זאת לאור מערכת יחסים רגישה בין נכד לסבתו בת ה- 96 – אשת הצלם רודי וינסשטיין שהקים את הצלמניה.



התערוכות בהן ביקרו המשתתפים:
בתי הכנסת – תערוכה מרהיבה שממחישה בדגמים, קולות, צילומים, סרטונים ומיצגים דיגיטאלים.
הומור יהודי – תערוכה המסקרת את ההומור היהודי בארץ ובגולה.
תערוכת צילום של הצלם דויד שימור ( "שים")
אני ישראלי – תוצרי משתתפים מתכנית הקשר הרב דורי.

המבוגרים גילו עניין בכל התצוגות הייחודיות, והתלמידים נהנו בעיקר מההפעלות הדיגיטאליות המגוונות בתצוגה.








המשתתפים התרגשו מאוד בעת הסיור.

בסיום הסיור נערך טקס קצרצר לסיום פעילות תכנית הקשר הרב דורי.
נישאו דברי סיכום מיפי המבוגרים ומפי ליאורה כהן – מדריכת התכנית בבית הספר.
הוגש כיבוד מעשי ידי המשתתפות הוותיקות בתכנית.

ייחודה  של פעילות כיתת הוותיקים בתיכון מיתר הוא שילובה בפעילויות שונות בביה"ס.
קישוט ביה"ס בבלונים בפורים,
סיפורי שואה ונגינה בטקס ביום השואה,
סיפורי מורשת בכיתות.

מצפים להמשך בשנת הלימודים הבאה.





בי"ס יסודי א' – דלית אל כרמל מתארח בבי"ס המשתלה תל אביב


השבוע ארחו משתתפי תכנית "הקשר הרב דורי" בבי"ס "המשתלה"- תל אביב, בהובלתה של שלומית שורצקי, את משתתפי התכנית בבי"ס "יסודי א'"- דלית אל כרמל בהובלתה של אחלאס גבאדן.
זהו שיתוף פעולה בן ארבע שנים.

הביקור החל בסיור משותף במרכז יצחק רבין לחקר ישראל.



במרכז רבין הכירו המשתתפים משני בתי הספר את מורשת העם דרך קורות חיי יצחק רבין ז"ל.
הם חוו את ההיסטוריה של העם לאורך השנים.
ההתעניינות הייתה רבה וגם ההתרגשות.





















עם תום הסיור נסעו המשתתפים לבי"ס "המשתלה" שם חיכתה ארוחה כיד המלך לכולם. המאכלים הרבים והמגוונים הוכנו על ידי משפחות התלמידים מבי"ס "המשתלה" שבהתכנית.




משם עברו כולם להתכנסות באולם, לדברי ברכה  והופעות ולהענקת מתנת בי"ס "יסודי א" לבי"ס "המשתלה" .


שלומית שורצקי ואחלאס גבאדן - המורות המובילות בבתי הספר המשתלה ויסודי א'

מתנת המתארחים למארחים


רוית מילר - מנהלת ביה"ס ושלומית שורצקי - המורה המובילה


  רוית מילר לוי - מנהלת בי"ס המשתלה


הופעות התלמידים בטקס קבלת הפנים








התקיימו הפעלות שיתופיות.

ההפעלות התחלקו ל-2.

הפעלות משותפות לילדים משתי הקבוצות בתחום הספורט.
הילדים שיחקו בקבוצות מעורבות משחקי ספור שונים בהובלתו של המורה לספורט דניאל.







הפעלות משותפות למבוגרים בתחום היצירה.
את הפעילות הובילה שלומית שורצקי – המורה המובילה בתכנית. המבוגרות התבקשו לעצב סמל לתכנית הקשר הרב דורי המשותפת לבי"ס המשתלה ולבי"ס יסודי א'.
מצ"ב התוצרים.








הביקור הסתיים באווירה של יחד.



צולמה תמונה קבוצתית של המשתתפים משני בתי הספר.
הוחלפו כתובות לצורך שמירה על קשרים.
ונשמעו אמירות של "להתראות בשנה הבאה".

רוית מילר - מנהלת בי"ס המשתלה תל אביב עם תלמידות יסודי א', דלית אל כרמל