קשר רב דורי מחנך למנהיגות מעצבת - "אחריי למנהיגות!"

בחטיבת הביניים "גוונים" בראש העין רגילים לחלוק כבוד לאורחים מכובדים. החטיבה, שמפעילה בבית הספר תכנית מנהיגות מעצבת, הקימה שדרת מנהיגים,  התלמידים מנהלים בלוג מנהיגות המתעד את הפעילות הבית ספרית וזה מכבר הגיע גם ראש העיר להתארח ולהרצות. 
ברוח זו, החליטה החטיבה לאמץ זו השנה הראשונה את הקשר הרב דורי, ובהובלתה של איילת מלמד, רכזת התנדבות חברתית, ובברכתה של המנהלת, טלי אביב, נולד הרעיון, שבמסגרת החשיפה למנהיגים ואירועים שעיצבו את ההיסטוריה של מדינת ישראל, ייפגשו התלמידים עם דמויות מופת, אשר חוו ממקור ראשון את אותם אירועים, ולקחו חלק בעיצוב זהות מדינתנו, ובמסגרת התכנית קבוצת הקשר הרב דורי יתעדו סיפורים אלו וגם יחלקו אותם עם יתר חבריהם לשכבה.

מועדון יוצאי צה"ל "צוות" סניף ראש העין, ובראשו היו"ר עמיר פוריאן וגזבר סניף ראש העין, טוביה ברטוב, נעתרו לאתגר וקראו ל"גיוס כללי" של חברי המועדון, אשר התבקשו  לחלוק עם התלמידים את הסיפורים האישיים שלהם; חוויות מהקמת המדינה, אירועים מעצבים בזהות הלאומית, סיפורי מורשת קרב והסולם הערכי שהנחה אותם לאורך הקריירה שלהם במהלך השנים.

קבוצת תלמידים נבחרת, משכבת כיתות ח', הופקדה על המשימה החשובה לתעד, להקליט ולצלם במהלך המפגשים, ולאחר עיבוד הכולל הוספת קטעי מידע היסטורי והעשרה להעלותם למאגר הסיפורים.

השבוע הגיע לחטיבה אברהם מילשטיין, סגן אלוף במיל' בחיל ההנדסה, לוחם אצ"ל שהשתתף במבצע כיבוש יפו, במתקפה לכיבוש אשדוד ובמבצעים נועזים רבים אחרים. 

מילשטיין שיתף את תלמידי כיתה ח' וקבוצת הקשר הרב דורי בסיפורו האישי, כילד שגדל בתנאים מינימליים באהל על שפת ימה של תל אביב, כנער שהעביר ילדותו בסמטאות רחוב העלייה בתל אביב בשכנות עם ערביי יפו, ועד לרגע המכונן שעיצב את שארית זהות חייו הבוגרים – כאשר בעקבות התנכלויות והתוקפנות מצד האוכלוסייה הערבית, בשנת 1948 , בעודו רק בן 15 וחצי (!) הוא החליט להתגייס לשורות הארגון הצבאי הלאומי ולהילחם על מנת להשיג שליטה יהודית בשטח. 

מילשטיין הביא עמו פריטים היסטוריים נדירים, ביניהם סרט נכרך ליד, שהיה הסממן היחיד של הגיוס לארגון האצ"ל, כיוון שלא היו להם מדים, פנקס גיוס, ופנקס מפקד עם. 

אחד מהרגעים הנדירים בהרצאתו היה תיעודו המדויק, כמי שחווה את האירוע במקום ההתרחשות עצמו (!!) של סיפור אניית האצ"ל אלטלנה. "אלטלנה" היתה ספינה שארגנו אנשי האצ"ל בצרפת, ועל סיפונה כ-900 עולים שנועדו לגיוס ליחידות אצ"ל ונשק ותחמושת רבים. הספינה הייתה אמורה להגיע ביום תום המנדט, אבל בשל עיכובים יצאה לדרכה לאחר שהאצ"ל כבר הצטרף לצה"ל (למעט בירושלים), והתחייב להימנע מפעולות רכש עצמאיות. 

בין בגין לבן גוריון ניטשה מחלוקת בשאלה מה ייעשה בנשק. בגין דרש שחלק מהנשק יופנה לכוחות האצ"ל בירושלים, והשאר ליחידות האצ"ל שהצטרפו כבר לצה"ל. בן-גוריון הסכים כי חלק יופנה לירושלים (לאו דווקא לאנשי האצ"ל), ועמד על כך כי שאר הנשק יופקד ישירות בידי צה"ל.

הסוף הטרגי, כפי שמספר מילשטיין, היה מעורר פלצות; האניה הגיעה אל מול חוף תל אביב, שם עלתה על שרטון. מילשטיין ולוחם נוסף תפסו מחסה מאחורי צריף על החוף. בחוף התקבצו לוחמי אצ"ל, שהגיעו להגן על האניה, ומולם כוחות צה"ל ובייחוד פלמ"ח ופרץ קרב בין הכוחות. הוא תיאר כיצד הכדורים שרקו מעל לראשו, הוא ראה במו עיניו כיצד צולפים בשני חבריו והורגים אותם, והנורא מכל היתה ההנחיה, בפקודתו של בן-גוריון, להפגיז את האניה על אנשיה ועל נשקה!

פגיעת אחד הפגזים גרם להתלקחותה של האניה, ומילשטיין מתאר כיצד הוא חזה באחד מהאנשים שהיו על הסיפון שמעוצמת ההדף התרומם באוויר והתהפך בסלטות מספר פעמים עד שנפל למים. אבל זה לא הספיק – מהחוף המשיכו לצלוף באנשים שקפצו מהאנייה הבוערת למים. בקרב עגום זה נהרגו עשרה אנשי אצ"ל וחייל צה"ל אחד – מקרה שמילשטיין הדגיש כי הוא מהקשים שחווה – כיוון שהיו אלו אחיו היהודים שהרגו יהודים!!

במהלך המפגשים הבאים צפויות עוד הרצאות רבות ומרתקות של לוחמי צה"ל, אשר יבואו לחלוק עם בני הנוער את סיפורם, לשתף מניסיונם ולהעביר את חזונם, על פיו התחנכו.

לא נותר לנו אלא לצפות בכיליון עיניים לקריאת סיפור זה ועוד רבים וחשובים כמוהו במאגר שלנו!