יום חמישי, 11 באפריל 2013

העלייה ארצה וזיכרונות ילדותי


שמי נעמי האושנר ואני גרה ברמת-גן.
 סיפורה של נעמי מתועד  במאגר סיפורי מורשת בבית התפוצות
 
אמי, נינה בוך, נולדה בקייב , עיר ברוסיה , בשנת 1914 . כשהייתה בת 5 ברחה כל משפחתה מרוסיה לפולין בגלל המהפכה הקומוניסטית.
בפולין,אמי,למדה במערכת החינוך הפולנית ואח"כ בבי"ס תיכון צרפתי וידעה כמה שפות: רוסית , פולנית , אנגלית וגרמנית . ב 1933 אובחן אביה / סבי כחולה לוקמיה (סרטן הדם) והמשפחה החליטה לעלות לא"י משום שהאקלים כאן (א"י) יאריך את חייו. בינתיים אמי,נינה, התחתנה עם יהודי פולני . מכיוון שהוא לא הסכים לעלות לפלסטינה הם התגרשו וב 1934 עלתה נינה בוך עם הוריה לא"י . שלושת אחיה הגדולים ממנה עלו בנפרד .

המשפחה התגוררה בת"א ונינה עבדה במשרד כמזכירה . ערבי עשיר התאהב בה והיה מוכן לשלם תמורתה מוהר בכסף ובגמלים אך כמובן שהיא לא הייתה מוכנה לכך . בת"א למדה עברית אצל מורה פרטי , יעקב פלניצקי , שהיה ציוני , עלה לא"י ב 1924 מסובלק בפולין כשהיה בן  17 ולמד עברית עוד בעיר הולדתו . יעקב אבי למד בתחילה במדרשה למורים בירושלים ואח"כ עבר לטכניון בחיפה ולמד שם הנדסה במחזור השני של המוסד .
 ב 1938 התחתנו הורי , יעקב ונינה . הם באו אל בית הרב בת"א ואת החופה קיימו בחוץ על המדרכה (רואים הצילום את המכונית החולפת בכביש).
אבי ,יעקב עבד כמהנדס אצל הבריטים וגם היה חבר בארגון "ההגנה" והשתתף בהגנה על ת"א ויפו . נינה הייתה חברה בגדוד המתנדבים של מד"א  (ראה צילום פנקס חבר) 
והשתתפה במתן עזרה ראשונה . 






כמו כן עזרה לעיתים בהעברת נשק של "ההגנה" בתוך החזיה (כי הבריטים לא הרשו ליהודים להחזיק בנשק) . נינה ילדה 3 ילדים: נחום , נעמי ואלדד פלני . משפחתנו בת 5 הנפשות גרה בהתחלה ברח' נצח ישראל מס' 5 בת"א. בתמונה ניתן לראות אותי בגן הילדים במסיבת פורים עם צווארון נייר צבעוני של ליצן (ראה תמונה) או בחג השבועות בלבוש לבן עם חיתול לבן על הראש ועליו זר מגבעולי אספרגוס ופרחים וטנא מלא ביכורים . למדתי בביה"ס " הכרמל" בת"א ברח' צבי שפירא. בסיום כיתה ב' הצטלמנו עם המנהל והמחנכת דרורה .אפשר לראות בצילום שישנם 55 תלמידים (אולי היו חסרים באותו יום ילד או שניים והיו עוד יותר תלמידים בכיתה אחת!). ב-1954 עברנו מת"א לשכונת רמת –חן שברמת-גן. אפשר לראות את שלושתנו על רקע הבתים החדשים והמגרשים הריקים שעוד לא הספיקו להפוך לגינות. אני זוכרת בלילות את יללות התנים שהיו סובבים בין הבתים. בימים ,בעיקר בתקופת סוף החורף והאביב אני זוכרת את הפרחים בשדות: כלניות, צבעונים ,סייפנים (גלדיולות בר) ועוד, התורמוסים שעכשיו מגדלים אותם באהבה בפארק הלאומי היו כל כך גבוהים בשדות שיכולנו מחבואי לילה ולהתחבא בין הפרחים. ב-1956, כאשר למדתי בביה"ס "רמת-חן" בא לבקר בבית ספרנו הנשיא השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי וכולנו עמדנו מסביבו ונפנפנו בדגלי ישראל.
בביה"ס נ "רמת חן" , למדנו בנוסף למקצועות הרגילים התעמלות בלי אולם (הקימו את האולם מאוחר יותר),כלכלת בית שבו קבוצות קטנות של תלמידים עזרו למורה לבשל ולמדו להכין מרק ועוד דברים וגם למדנו מלאכה : הבנים עסקו בכריכת פנקסים, בניסור תמונות מדיקט והבנות בתפירה וברקמה, בסוף כיתה ח' לבשו הבנות הגאות חולצות לבנות שכל אחת רקמה לעצמה בדוגמא ובצבעים אחרים. באותה תקופה אבי יעקב עבד כמהנדס בסוכנות היהודית בבניית ישובים לעולים.
אמי עבדה כמורה פרטית לפסנתר בהדרכת אחיה אלכסנדר בוך שהיה אח"כ מורה באקדמיה למוסיקה בת"א וערך הרבה חוברות בעברית לתלמידי פסנתר. אימא המשיכה להתנדב במד"א ואח"כ גם התנדבה בצבא למחזורים של שבועיים כל פעם לעבודה באפסנאות, בקיפול בגדים ובתפירת כפתורים בחולצות המדים.
יעקב ונינה נפטרו בשנת 1981 ואני, נעמי האושנר, גידלתי 4 ילדים שלמדו בבי"ס הבילויים וגם לימדתי מוסיקה בבי"ס זה. כעת נכדיי  ליאור ושקד רפאל לומדים בבי"ס הבילויים.





 בבית ספר הבילויים מופעל מזה כמה שנים פרויקט "הקשר הרב דורי" בהדרכת המורה , ורד ורון, אני משתתפת בפרויקט זה וזוהי עבודה משותפת שלי ושל נכדי ליאור.            






















































אין תגובות: