עליתי לארץ בשנת 1951 באוניה גלילה עם אחי
הצעירים ועם אימי וסבי. הייתי כבת חמש
ושחקתי עם אחי ואחותי הקטנה .
באונייה אמי סבלה ממחלת הים אך סבי טיפל בה במסירות .
הגענו לארץ בבית עולים סאן לוקס שבחיפה.בחיפה
היינו מספר שבועות ולאחר עברנו למעברת ראשון לציון שבשיכון המזרח .
אמי
בכתה כי נתנו לנו אוהל לגור בו ואימי לא ידעה איך להסתדר וישבה על הבגאז' והייתה
חסרת אונים. לפתע באה שכנה מחו"ל ואמרה לה בואי תראי מה עשיתי באוהל שלי אני
אעזור לך וכך אימי ועוד אנשים עזרו לאימי לקושש את העשבים ויישרו את האדמה והחילים
הקימו את האוהל ופתאום אנחנו רואים איזה אוהל גדול ומיוחד. אמי סיידה את הרצפה
ושמה מין וילון שהפריד בין החדר לבין המיטות וכך היה לנו שני חדרים .
היה לנו אוהל חמוד אך השירותים היו בחוץ זה מין תא ובו חור גדול ושם עשינו את
צרכינו . פחדתי ללכת לשירותים ותמיד רציתי שמישהו יהיה איתי. אחי לקח גזע עץ
והחליט שהוא יצמח ושתלנו אותו ליד הבית ותמיד השקנו אותו וחשבנו שיצמח אך לא
במרוצת הזמן התייבש ותמיד רציתי להיות עם אחי. אחי הלך לבית ספר ואילו אני לגן אני
בכיתי ולא רציתי שיעזוב אותי אך הסתדרנו עם הזמן. אני זוכרת את הגשמים שהיו עזים והמים נכנסו לאוהל ועלינו
על המיטות להתגונן מפני השיטפונות .למעשה נהנו בתקופת האוהלים כי כולם היו כמשפחה
אחת. כולם עזרו לכולם. גרנו כשנתיים וחצי באוהל ועברנו לצריפים .
באותה שכונה גר גם הזמר המזרחי המפורסם ,המלך, זוהר ארגוב ז"
ל . זוהר היה קטן ממני בכמה שנים וגדלנו באותו בית ספר. גם הדוגמנית המפורסמת תמי
בן עמי ז"ל גדלה בשכונה זו.
בשכונה שלנו היה אשכנזי אחד בלבד שאהב ילדים
קראו לו קרדו הוא כנראה מאוסטריה והיה לו פסנטר ולימד את ילדי השכונה לנגן גם לשיר
ואפילו לקח אותנו לאולפן הקלטות שנשיר.
כעבור כמה שנים בבית הספר אמרו לנו שצריך לאסוף כסף למצעד הפרוטות להצלת חולי הפוליו.
כל הכיתה יצאה למצעד הפרוטות אך אחת הבנות
מצאה לירה .הלירה בתקופה זו הייתה שווה הרבה מאוד בערך בשווי של כמאתיים ₪.
החלטנו לכייף ובזבזנו את כל הכסף וקנינו גלידות
,עוגות ופלאפל. החלטנו לתרום את הכסף שנשאר
למצעד הפרוטות.
זו הייתה חווית ילדות בלתי נשכחת.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה