מעשה בחייל/סיפור מאת רחל משעל
סיפור מתועד במאגר סיפורי מורשת בבית התפוצות
סיפורי מתחיל בסביבות מלחמת העולם הראשונה ומסתיים מעט לאחר עלייתנו ארצה .
בעירק היהודים השתדלו להשתמט מהגיוס לצבא , וכשקראו לסבא שאול
( אביה של אימי ) להתגייס , ברח לצפון עירק עם עוד שני אנשים והתחבאו בבית כנסת.
יצא כרוז והודיע : " שכל המביא לתפיסתם של עריקים יקבל " רופיה" " ( מטבע יקר מאוד).
יהודייה הלשינה על סבי ו -2 היהודים שהתחבאו , והביאה למעצרם והוצאתם להורג.
לאחר זמן נתפסה אותה אישה ובאו לשאול את סבתי גרג'י ז''ל אם היא רוצה "נפש תחת נפש" , אבל סבתי אמר : " מצידי לא רוצה שיפגעו באישה " , ושאלה : " האם בעלי שאול יחזור ? " .
לאחר ארוחת האוכל . בשער העלייה שהינו 18 ימים והועברנו למחנה עולים אחר בפרדס חנה . גם שהינו 18 ימים ומשם לגבעת אולגה ליד חדרה .
אחי שאול הגיע בדיוק לקראת גיוסו לצבא וכמובן שגויס , אמי לא יכלה לחיות עם זה שהבן האהוב עליה ועל שם אביה המנוח יגויס לצבא , והיא הייתה נשארת מחוץ לאוהל וחיכתה שיחזור הביתה מהצבא.
מאחד הימים הלכתי איתה והנה אנו פוגשות חיל , למזלנו דיבר את שפתינו ( ערבית – עירקית ) ואני אומרת כל השנים שה' שלח לאמי מלאך משמיים .
אמי בתמימותה כשראתה חייל , שאלה אותו : " האם אתה מכיר את שאול בני"? וענה לה מה שהיא רצתה לשמוע . ואמר לה : " אל תדאגי אנחנו מרגישים טוב , אוכלים טוב ושמחים והכל בסדר , אני אמסור לו שפגשתי אתכן
ואמסור לו דרישת שלום ושיבוא מהר הביתה "
אמי נרגעה מעט מהמפגש הזה ובכל פעם שאני נזכרת במומנט הזה עיני דומעות.
לבסוף השתחרר שאול מהצבא לאחר שהיה בצבא קבע בדרגת סגן אלוף , למד בטכניון בחיפה , כמהנדס אלקטרוניקה ולאחר מכן עסק בביו הנדסה.
סיפור מתועד במאגר סיפורי מורשת בבית התפוצות
שמי רחל חכם אהרון ( משעל ) .
נולדתי בעיר בגדד ,אשר בעירק לוויקטוריה ושמואל ז''ל והחמישית מבין ששת ילדיהם.סיפורי מתחיל בסביבות מלחמת העולם הראשונה ומסתיים מעט לאחר עלייתנו ארצה .
בעירק היהודים השתדלו להשתמט מהגיוס לצבא , וכשקראו לסבא שאול
( אביה של אימי ) להתגייס , ברח לצפון עירק עם עוד שני אנשים והתחבאו בבית כנסת.
יצא כרוז והודיע : " שכל המביא לתפיסתם של עריקים יקבל " רופיה" " ( מטבע יקר מאוד).
יהודייה הלשינה על סבי ו -2 היהודים שהתחבאו , והביאה למעצרם והוצאתם להורג.
לאחר זמן נתפסה אותה אישה ובאו לשאול את סבתי גרג'י ז''ל אם היא רוצה "נפש תחת נפש" , אבל סבתי אמר : " מצידי לא רוצה שיפגעו באישה " , ושאלה : " האם בעלי שאול יחזור ? " .
לאחר שאמי גדלה והתחתנה בגיל 15 וחצי נולדו להוריי הבן הבחור שקראו לו כדורי על שם סבי מצד אבא כנהוג אז . והבן השני שנולד להם קראו לו שאולעל שם סבי שהוצא להורג.
אחי שאול למד מצוין , בעל מזג טוב , יפה מראה , ונעים הליכות והיה מאוד מאוד יקר ללב אימי. כאשר עלינו לארץ ב-16.12.1950 ביום שבת בחג החנוכה דרך קפריסין לשער העלייה , מחנה אנגלי נטוש , הגענו בלילה והייתי כבר רעבה . ביקשתי מאבי שילך ל"שוק" להביא לנו דבר מה לאכול. אבי הלך לחדר האוכל של שער העלייה וחזר בידיים ריקות כי סגרו כבר את חדר האוכל.
לאחר ארוחת האוכל . בשער העלייה שהינו 18 ימים והועברנו למחנה עולים אחר בפרדס חנה . גם שהינו 18 ימים ומשם לגבעת אולגה ליד חדרה .
אחי שאול הגיע בדיוק לקראת גיוסו לצבא וכמובן שגויס , אמי לא יכלה לחיות עם זה שהבן האהוב עליה ועל שם אביה המנוח יגויס לצבא , והיא הייתה נשארת מחוץ לאוהל וחיכתה שיחזור הביתה מהצבא.
מאחד הימים הלכתי איתה והנה אנו פוגשות חיל , למזלנו דיבר את שפתינו ( ערבית – עירקית ) ואני אומרת כל השנים שה' שלח לאמי מלאך משמיים .
אמי בתמימותה כשראתה חייל , שאלה אותו : " האם אתה מכיר את שאול בני"? וענה לה מה שהיא רצתה לשמוע . ואמר לה : " אל תדאגי אנחנו מרגישים טוב , אוכלים טוב ושמחים והכל בסדר , אני אמסור לו שפגשתי אתכן
ואמסור לו דרישת שלום ושיבוא מהר הביתה "
אמי נרגעה מעט מהמפגש הזה ובכל פעם שאני נזכרת במומנט הזה עיני דומעות.
לבסוף השתחרר שאול מהצבא לאחר שהיה בצבא קבע בדרגת סגן אלוף , למד בטכניון בחיפה , כמהנדס אלקטרוניקה ולאחר מכן עסק בביו הנדסה.
ורד ורון מורה מובילת תכנית ביה"ס הבילוים רמת גן
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה