גם אני הייתי ילד ....בית ספר אביגור רמת גן

גם אני הייתי ילד...

קשר רב דורי בביה"ס אביגור רמת-גן - סיכום פעילות שנתית וייחודית
תודתנו למנהלת ביה"ס אורלי ללו ולמורה המובילה , ס/ מנהלת אור - לי שמש

חוק לימוד חובה, קובע שכל ילד בישראל חייב להיות במסגרת חינוך, גן ילדים או בית ספר, החל מגיל 5 ועד כיתה י"ב.

החוק מחייב את הורי הילד לרשמו למוסד החינוכי, ולדאוג להופעתו הסדירה של הילד ללימודים עד לסיום גיל חינוך חובה.

החוק אף קובע כי הלימוד במוסדות חינוך חובה יהיה חינם עד לסיום כיתה י"ב.

במפגש הראשון שמעו התלמידים חוויות של הגמלאים מתקופת היותם תלמידים.

 התלמידה אילנה

האזין ותיעד: לירן עובדיה

נולדה בעיראק בשנת 1936, למדה בבית ספר לבנות.

בימי חמישי היה מפקד בוקר. לצורך כך היו צריכים לבוא עם תלבושת אחידה.

בכל בוקר היו בודקים לכל הילדות את הראש על מנת לוודא שאין להן כינים.

בבית הספר הזה למדו עד כתה ו'.

שמה של המורה היה פאטמה.

בהפסקות, אילנה נהגה לשחק בתופסת, בכדורסל ובכדורעף.

אילנה אהבה את כל מקצועות הלימוד והייתה טובה, במיוחד, בחשבון.

כשהייתה קטנה רצתה להמשיך ללמוד, ואף ללמד.

חלומה לא התגשם, אך היא זכתה לנחת, כשבניה, שלושה במספר, למדו.

התלמידה לאה

האזין ותיעד: עידו גנאל

נולדה בתימן. בגיל 5 או 6 עלתה לארץ במטוס.

כאשר הייתה קטנה נהגה לשחק עם אחיה בקלפים, בדמקה, במחבואים ובתופסת.

לא היו לה בובות, אבל היו לה צעצועים אחרים. בזמנה הפנוי אהבה לסרוג.

לאה לא למדה בבית ספר.

היא הייתה צריכה להישאר בבית כדי לבשל ולנקות.

התלמיד אברהם כהן

האזין ותעד: ניב ברכה

אברהם נולד ברומניה בעיר בשם מולדובה. חלומו היה לעלות לארץ ישראל.

הגרמנים רדפו את היהודים, והוא התחבא אצל הגויים, שדאגו לו למחסה ומזון.

בשנת 1951, כשהיה בן 12 עלה לארץ עם ספינה בשם "טרנסילבניה", במסלול, שעבר דרך הים השחור, הים הכחול והגיעה דרך הים התיכון לחיפה.

אברהם למד בבית הספר "קרונות" ליד גדרה. היה זה בית ספר חקלאי.

המקצוע שהיה אהוב עליו במיוחד, היה גננות.

המורה שאברהם הכי אהב היה המורה למתמטיקה.

בבית הספר היה תלמיד טוב. למרות זאת מוריו לא אהבו אותו, כי הוא ביקש מהם שיתנו לו עבודה אצלם בתור גנן, והם נעלבו.

התלמידה ציפי

האזינה ותיעדה בר קרשטיין

בשנת 1939 , כשהייתה בת 10, התחילה ציפי ללמוד בבית ספר.

ציפי למדה בישראל, בעיר תל אביב.

היא זוכרת שאהבה מאוד את מורתה. ציפי למדה שנה אחת בלבד.

למורה היה מאוד קשה ועצוב כשהיא לא הייתה באה לבית הספר.

ציפי הפסיקה ללמוד, כי אימה עברה תאונת דרכים.

הכיתה של ציפי לא הייתה כיתה שבה למדו רק בנות.

ציפי למדה תנ"ך, עברית וחשבון.

היא אהבה במיוחד את שעורי העברית, ונהנתה מאד לקרוא ספורים.

התלמיד יהושוע

האזינה ותעדה אודיה אוסי

יהושוע למד בפולין. בבית ספרו למדו רק לימודי דת.

התלמיד צבי

האזינה ותיעדה מעיין יחזקאל

עלה לכיתה א' בשנת 1924. למד בפולין.

למעשה, לא היה בית ספר - היה זה "חדר".

למדו מספר תלמידים ומורה אחד. שמו של המורה היה "מורי".

הלימודים ב"חדר" היו מיועדים רק לבנים.

לא היו מקצועות לימוד, כמו שיש היום.

עד גיל 7 למה מספרי קודש בלבד. מגיל 7 היה צריך ללמוד בבי"ס ממלכתי. בבית הספר הממלכתי למדו גם יהודים וגם גויים.

מקצועות הלימוד שהיו בבית הספר הממלכתי: היסטוריה,חשבון ולשון.

התלמידה אסתר

האזינה ותיעדה עמית הדר

אסתר, ילידת 1922, נולדה בליטה.

אסתר למדה בבית ספר כמה שהיה אפשר...

כשפרצה מלחמת העולם השנייה כל חייה השתנו.

מבית ספר זכורות לה מספר מורות שאהבה, ושלצערה נספו בשואה.

המחנכת - לני, המורה לגיאוגרפיה - נאוחוביץ, המורה למתמטיקה - קופניק ומורה נוספת- איציקשון.

בית ספר היה ברמה מאוד גבוהה. שמו היה "שלום עליכם".

אסתר למדה בכיתה מעורבת. היו לה טיולים שנתיים, טקסים והצגות, כמו בכל בית ספר.

אסתר זוכרת שתי חברות טובות לספסל הלימודים, שפירו ורבקה. שתיהן נספו בשואה, לצערה הרב.

התלמיד משה

האזינה ותיעדה רותם בן שלוש

משה למד בבית ספר "יסוד המעלה" בתל-אביב.

הוא עלה לכיתה א' לפני שנים רבות, בהיותו בן 6.

כיתתו הייתה כיתה מעורבת, כלומר, למדו בה גם בנים וגם בנות.

בתור ילד הוא חלם להיות טייס.

בילדותו היה נפגש עם חבריו הם היו משחקים בגוגואים, בגולות, בחמש אבנים.

משה זוכר כי צוות המורים ערך להם, בכל בוקר, מסדר והתעמלות בוקר.

בסמוך לחגי ישראל השונים, עשו טקס יפה וחגיגי, דבר ששימח את הילדים.

 

התלמידה איילה

האזינה ותיעדה רותם בן שלוש

איילה עלתה לארץ ישראל מתימן בגיל צעיר, ומיד החלה ללכת לגן.

איילה החלה ללמוד בבית ספר "אבן יהודה", בהיותה בת 6.

איילה זוכרת את שמות המורות אשר לימדו בבית ספרה:

לאה ובתיה, מורותיה לעברית.

היא למדה בכיתה מעורבת - למדו בה גם בנים וגם בנות.

כמו בסיפורו של משה, בתקופת לימודיה צוות המורים ערך בכל בוקר מסדר והתעמלות בוקר לתלמידים.

גם איילה שיחקה עם חבריה בגוגואים, גולות ועוד... כנראה שמשחקים אלו היו מקובלים באותם זמנים.

כילדה, אהבה מאוד שעורי חקלאות, ואף השתתפה בחוג חקלאות בשעות אחה"צ.

התלמידה נג'יה

האזינה ותיעדה עומר כהן

בכיתה א' למדה בבית ספר בעירק.

למורה שלה קראו יפה.

בכיתתה למדו רק בנות.

נג'יה למדה רק ערבית ותנ"ך.

היא אהבה במיוחד את שעורי התנ"ך, כי תמיד רצתה ללמוד עברית, ובבית ספרה למדו רק ערבית.

עניין אותה מאד ללמוד ולדעת על תרבות ישראל.

כשהייתה תלמידה, חלמה להיות מורה, כשתגדל. חלומה לא התגשם.

התלמידה דבורה

האזינה ותיעדה ליהי נחום

דבורה נולדה באי ביוון, שניקרא רודוס. היא הייתה בת שש-שבע, כאשר פרצה מלכמת העולם השנייה. דבורה ומשפחתה גורשו בשתי אוניות למרוקו.

כמו כל הילדים, דבורה הלכה לבית הספר. שפת הלימוד הייתה צרפתית. הלימודים התקיימו משמונה בבוקר עד ארבע אחה"צ. בית הספר בו למדה לא היה מעורב. הוא היה בית ספר לבנות בלבד. גם מורים לא לימדו בו - רק מורות. שם בית הספר היה "אליאנס". בכל כיתה הייתה מורה שלימדה את כל המקצועות.

כל יום התלמידים התבקשו ללמוד בע"פ ארבעה עמודים בצרפתית. למחרת בבוקר, המורה בחנה אותם. לעיתים, דבורה הייתה חולמת בלילה על הדפים...

המשפחה של דבורה התקשתה לפרנס את עצמה. כל בני המשפחה, כולל הילדים הגדולים, יצאו ופרנסו את המשפחה. דבורה עבדה בבית חרושת.

כשדבורה הגיעה לישראל, הלכה לבית הספר, אבל דיברו בו רק עברית, ודבורה ידעה רק צרפתית... המורות לא עזרו לדבורה, למרות שהן ידעו, שהיא לא דוברת עברית. דבורה לא הרגישה בנוח בבית הספר.

היא הפסיקה את לימודיה כשהייתה בת שתיים עשרה.

  שותפי תכנית קשר רב דורי :

    גמלאים מ"מרכז יום ע"ש מנדלבוים" ר"ג.

    ניצה ששון, רכזת תרבות ב"מרכז יום ע"ש מנדלבוים".

    התלמידים:
עמית הדר, רותם בן שלוש, אודיה אוסי, ניב ברכה,
מעיין יחזקאל, ליהי נחום, בר קרשטיין, עידו גנאל,
לירן עובדיה, עומר כהן.

                       אור-לי שמש, סגנית מנהלת בבי"ס "אביגור".