יום שלישי, 12 ביולי 2011

יש תקופה בחיים שבה חוזרת חדוות הלמידה - סביב גיל 70

חברים יקרים,
כתבו עלינו בעיתון הארץ כתבה מפרגנת- תכנית הגמלאים בתיכון קוגל מוצלחת מאד ואנו עומדים לפתוח כיתה נוספת. הגמלאים לומדים יומיים בשבוע. בשנה הבאה אף יקחו חלק פעיל במיזם כיתות אתגר. תענוג ללמד / להרצות בפני הגמלאים- אתם מוזמנים לבקר, להתרשם, להרצות הרצאת אורח או להעביר קורס סמסטריאלי.
כיף לסיים כך את השנה...
קריאה מהנה
להתראות, גילת סימון מנהלת בית ספר

פורסם ב - פורסם ב - 07:22 01/07/11
מאת: לימור גל עיתון הארץ

"ביום שלפני סיום הלימודים בשבוע שעבר, ישבו 60 תלמידים בכיתה רחבת ידיים בתיכון קוגל בחולון, ששולחנות כיבוד היו פרוסים בה. אולם למרות העיתוי והחגיגיות, הם לא היו שמחים במיוחד לקראת החופש הגדול. מבחינתם, הלימודים היו יכולים להימשך.

ישבו שם פחח, מסגר, איש מחשבים, גננות ואנשי פקידות - שישים גמלאים, שהודו בהתרגשות לצוות המורים ולמנהלת גילת סיימון, על שנתנו להם הזדמנות לשוב וללמוד. חלקם היו אמורים להיות בבית הספר בתקופת השואה, אחרים הגיעו מבתים קשי יום ונאלצו לעבוד בגיל צעיר, ואחרים פשוט נהנו לחזור לבית הספר.

תמורת 120 שקל לחודשיים, הגיעו הגמלאים לבית הספר פעמיים בשבוע, למדו מגוון מקצועות, כמו ביולוגיה, ספרות ומחשבים, ואפילו יצאו לטיולים. כמו בכל כיתה, תמונות מהטיולים מודבקות על הקיר, למזכרת. יש כאן ועד כיתה ושעת חברה, שאותה מעבירה אילנה עזר גרוסמן, רכזת הפרויקט התוססת ויועצת בבית הספר.

הרעיון להקים כיתת גמלאים פותח כבר לפני כ-30 שנה, על ידי מנהל התיכון אז, ד"ר ישראל כץ. בתחילה למדו הגמלאים לצד התלמידים הצעירים, אך בהמשך הוחלט לייחד להם כיתה משלהם. גם כיום, יש פעילויות משותפות לאורך השנה, והגמלאים משתתפים באירועים בבית הספר. "יש להם איזו השפעה ממתנת על הצעירים", אומר גל סגל, מורה לאזרחות שמלמד גם בכיתת הגמלאים. "בימים שהם כאן, גם הצעירים רגועים יותר".

בשיעור ספרות סערו הרוחות בדיון על שירי הורות. ידיים הונפו מעלה כדי לקבל זכות דיבור מהמורה אופיר אלון, ראשים הינהנו במרץ כדי להסכים או להביע מורת רוח. כמו בכל כיתה, יש כאן תלמידים שקטים, שמסתפקים בהאזנה, תלמידים נמרצים יותר, שרוצים להביע דעה, ותלמידים מצטיינים, שזוכים לשבחים מיוחדים על התובנות שלהם.

חלקם ישובים ליד מקלות הליכה, אשה אחת הגיעה בליווי העובדת הזרה שמסייעת לה, והדיון מתלהט בשלל מבטאים. לאה רובינשטיין, בת 77, ומרים קוגל, בת 75, נשים מטופחות ונאות שעסקו בניהול חשבונות שנים ארוכות, מגיעות לכאן כבר שנים. "חלק מהאנשים מחפשים חברה", אומרת רובינשטיין, "חלק מהאנשים התאלמנו, והמפגשים האלה עזרו להם להתאושש". "זה כמו ריפוי בעיסוק", מוסיפה קוגל. "זה מעשיר ומשביע. כשהשעה נגמרת ממש חבל לי".

המורים כמובן מרוצים מהגישה הזאת, ששונה מעט מגישתם של שאר התלמידים בתיכון. "יש פער גדול בין הכיתה הזאת למה שקורה בכיתות האחרות", אומר אלון. "הם נותנים כל כך הרבה אהבה". "זו כמו שעה של תרפיה בשביל המורים", מוסיף סגל. "יש כאן אנשים צמאי דעת שבאמת רוצים ללמוד". כשגם בכיתה הקשובה הזאת נשמעים מדי פעם צלילים של סלולרי או קולות פטפוט, הוא מחייך: "אין מה לעשות. תלמיד נשאר תלמיד".

אין תגובות: