יום ראשון, 10 באפריל 2011

ביקור בבית התפוצות בית ספר גיבעולים רמת גן

בקבוצה שלנו היה מאד מרגש, יש לנו אישה שזה הקורס השני שלה. היא מסרבת בכל תוקף לכתוב את סיפור חייה בטוענה שאינה זוכרת ודמעות ממלאות את עיניה. ברור שבמצב כזה לא אלחץ יותר מידי. ניסיתי בקורס הקודם עוד לשכנע, אך ללא הועיל. אמש, בפעילות ההתחלתית של התמונות שהיו מפוזרות על הרצפה, היא הרימה תמונה של 3 ילדים שהולכים יד ביד והתחילה לספר...שהורים הבריחו אותם מעירק לארץ. ההורים נשארו שם, אחיה היה הגדול בן 13 היא בת ה-10 ואח קטן. הם עברו שם איזה מדבר לדבריה ובאו ולקחו אותם. הם הגיעו לארץ והאח הגדול נעלם. היא האחות ה"בוגרת" היתה צריכה לשמש כאם לאחיה הקטן. הם הגיעו לשער העלייה בחיפה שנתנו להם קצת ריבה, והם התקדמו... אף אחד לא התעניין בשני הילדים הקטנים . הם עברו מאוהל לאוהל וחיפשו את האח הגדול. הם לא מצאו אותו. היא התחילה לבכות.. והסיפור הופסק. נגשתי אליה ושאלתי אותה מדוע היא לא רוצה לתעד את הסיפור. היא אמרה שנורא קשה לה. ניסיתי לברר מה עם האח...זהו.\לא היה פשוט.

הדי שרון מובילה בגיבעולים רמת גן

אין תגובות: